שיר השירים 5
| באתי לגני אחתי כלה--אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים | 1 |
I AM come into my garden, my sister, [my] bride: I have gathered my myrrh with my spice; I have eaten my honeycomb with my honey; I have drunk my wine with my milk. Eat, O friends; drink, yea, drink abundantly, O beloved.
| אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי--שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה | 2 |
I was asleep, but my heart waked: it is the voice of my beloved that knocketh, [saying], Open to me, my sister, my love, my dove, my undefiled: for my head is filled with dew, my locks with the drops of the night.
| פשטתי את כתנתי--איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם | 3 |
I have put off my coat; how shall I put it on? I have washed my feet; how shall I defile them?
| דודי שלח ידו מן החר ומעי המו עליו | 4 |
My beloved put in his hand by the hole [of the door], and my heart was moved for him.
| קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול | 5 |
I rose up to open to my beloved; and my hands dropped with myrrh, and my fingers with liquid myrrh, upon the handles of the bolt.
| פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו--בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני | 6 |
I opened to my beloved; but my beloved had withdrawn himself, [and] was gone. My soul had failed me when he spake: I sought him, but I could not find him; I called him, but he gave me no answer.
| מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות | 7 |
The watchmen that go about the city found me, they smote me, they wounded me; the keepers of the walls took away my mantle from me.
| השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי--מה תגידו לו שחולת אהבה אני | 8 |
I adjure you, O daughters of Jerusalem, if ye find my beloved, that ye tell him, that I am sick of love.
| מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו | 9 |
What is thy beloved more than [another] beloved, O thou fairest among women? what is thy beloved more than [another] beloved, that thou dost so adjure us?
| דודי צח ואדום דגול מרבבה | 10 |
My beloved is white and ruddy, the chiefest among ten thousand.
| ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב | 11 |
His head is [as] the most fine gold, his locks are bushy, [and] black as a raven.
| עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב--ישבות על מלאת | 12 |
His eyes are like doves beside the water brooks; washed with milk, [and] fitly set.
| לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים--נטפות מור עבר | 13 |
His cheeks are as a bed of spices, as banks of sweet herbs: his lips are as lilies, dropping liquid myrrh.
| ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים | 14 |
His hands are [as] rings of gold set with beryl: his body is [as] ivory work overlaid [with] sapphires.
| שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז מראהו כלבנון--בחור כארזים | 15 |
His legs are [as] pillars of marble, set upon sockets of fine gold: his aspect is like Lebanon, excellent as the cedars.
| חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם | 16 |
His mouth is most sweet: yea, he is altogether lovely. This is my beloved, and this is my friend, O daughters of Jerusalem.
