< שיר השירים 5 >
באתי לגני אחתי כלה--אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים | 1 |
I am come into my garden, my sister, [my] spouse; I have gathered my myrrh with my spice; I have eaten my honeycomb with my honey; I have drunk my wine with my milk. Eat, O friends; drink, yea, drink abundantly, beloved ones!
אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי--שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה | 2 |
I slept, but my heart was awake. The voice of my beloved! he knocketh: Open to me, my sister, my love, my dove, mine undefiled; For my head is filled with dew, My locks with the drops of the night.
פשטתי את כתנתי--איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם | 3 |
— I have put off my tunic, how should I put it on? I have washed my feet, how should I pollute them? —
דודי שלח ידו מן החר ומעי המו עליו | 4 |
My beloved put in his hand by the hole [of the door]; And my bowels yearned for him.
קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול | 5 |
I rose up to open to my beloved; And my hands dropped with myrrh, And my fingers with liquid myrrh, Upon the handles of the lock.
פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו--בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני | 6 |
I opened to my beloved; But my beloved had withdrawn himself; he was gone: My soul went forth when he spoke. I sought him, but I found him not; I called him, but he gave me no answer.
מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות | 7 |
The watchmen that went about the city found me; They smote me, they wounded me; The keepers of the walls took away my veil from me.
השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי--מה תגידו לו שחולת אהבה אני | 8 |
I charge you, daughters of Jerusalem, If ye find my beloved, ...What will ye tell him? — That I am sick of love.
מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו | 9 |
What is thy beloved more than [another] beloved, Thou fairest among women? What is thy beloved more than [another] beloved, That thou dost so charge us?
דודי צח ואדום דגול מרבבה | 10 |
My beloved is white and ruddy, The chiefest among ten thousand.
ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב | 11 |
His head is [as] the finest gold; His locks are flowing, black as the raven;
עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב--ישבות על מלאת | 12 |
His eyes are like doves by the water-brooks, Washed with milk, fitly set;
לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים--נטפות מור עבר | 13 |
His cheeks are as a bed of spices, raised beds of sweet plants; His lips lilies, dropping liquid myrrh.
ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים | 14 |
His hands gold rings, set with the chrysolite; His belly is bright ivory, overlaid [with] sapphires;
שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז מראהו כלבנון--בחור כארזים | 15 |
His legs, pillars of marble, set upon bases of fine gold: His bearing as Lebanon, excellent as the cedars;
חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם | 16 |
His mouth is most sweet: Yea, he is altogether lovely. This is my beloved, yea, this is my friend, O daughters of Jerusalem.