שיר השירים 2

1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים

Yo soy el lirio de Sarón, la azucena de los valles.

2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות

Como una azucena entre los espinos, así, es mi amiga entre las doncellas.

3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי

Como el manzano entre los árboles silvestres, tal es mi amado entre los mancebos. A su sombra anhelo sentarme, y su fruto es dulce a mi paladar.

4 הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה

Me introdujo en la celda del vino, y su bandera sobre mí es el amor.

5 סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני

¡Confortadme con pasas! ¡Restauradme con manzanas! porque languidezco de amor.

6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני

Su izquierda está debajo de mi cabeza, y su derecha me abraza.

7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ

Os conjuro, oh hijas de Jerusalén, por las gacelas y las ciervas del campo, que no despertéis ni inquietéis a la amada, hasta que ella quiera.

8 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות

¡La voz de mi amado! Helo aquí que viene, saltando por los montes, brincando sobre los collados.

9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים

Es mí amado como el gamo, o como el cervatillo. Vedlo ya detrás de nuestra pared, mirando por las ventanas, atisbando por las celosías.

10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך

Habla mi amado, y me dice: Levántate, amiga mía; hermosa mía, ven.

11 כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו

Porque, mira, ha pasado ya el invierno, la lluvia ha cesado y se ha ido;

12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו

aparecen ya las flores en la tierra; llega el tiempo de la poda, y se oye en nuestra tierra la voz de la tórtola.

13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך

Ya echa sus brotes la higuera, esparcen su fragancia las viñas en flor. ¡Levántate, amiga mía; hermosa mía, ven!

14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה

Paloma mía, que anidas en las grietas de la peña, en los escondrijos de los muros escarpados, hazme ver tu rostro, déjame oír tu voz; porque tu voz es dulce, y tu rostro es encantador.

15 אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר

Cazadnos las raposas, las raposillas que devastan las viñas, porque nuestras viñas están en flor.

16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים

Mi amado es mío, y yo soy suya; él apacienta entre azucenas.

17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר

Mientras sopla la brisa, y se alargan las sombras, ¡vuélvete, amado mío! ¡Aseméjate al gamo, o al cervatillo, sobre los montes escarpados!