שיר השירים 2
| אני חבצלת השרון שושנת העמקים | 1 |
Ego flos campi, et lilium convallium.
| כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות | 2 |
Sicut lilium inter spinas, sic amica mea inter filias.
| כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי | 3 |
Sicut malus inter ligna silvarum, sic dilectus meus inter filios. Sub umbra illius quem desideraveram, sedi: et fructus eius dulcis gutturi meo.
| הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה | 4 |
Introduxit me in cellam vinariam, ordinavit in me charitatem.
| סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני | 5 |
Fulcite me floribus, stipate me malis: quia amore langueo.
| שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני | 6 |
Læva eius sub capite meo, et dextera illius amplexabitur me.
| השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ | 7 |
Adiuro vos filiæ Ierusalem per capreas, cervosque camporum, ne suscitetis, neque evigilare faciatis dilectam, quoadusque ipsa velit.
| קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות | 8 |
Vox dilecti mei, ecce iste venit saliens in montibus, transiliens colles:
| דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים | 9 |
similis est dilectus meus capreæ, hinnuloque cervorum. en ipse stat post parietem nostrum respiciens per fenestras, prospiciens per cancellos.
| ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך | 10 |
En dilectus meus loquitur mihi: Surge, propera amica mea, columba mea, formosa mea, et veni.
| כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו | 11 |
Iam enim hiems transiit, imber abiit, et recessit.
| הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו | 12 |
Flores apparuerunt in terra nostra, tempus putationis advenit: vox turturis audita est in terra nostra:
| התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך | 13 |
ficus protulit grossos suos: vineæ florentes dederunt odorem suum. Surge, amica mea, speciosa mea, et veni:
| יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה | 14 |
columba mea in foraminibus petræ, in caverna maceriæ, ostende mihi faciem tuam, sonet vox tua in auribus meis: vox enim tua dulcis, et facies tua decora.
| אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר | 15 |
Capite nobis vulpes parvulas, quæ demoliuntur vineas: nam vinea nostra floruit.
| דודי לי ואני לו הרעה בשושנים | 16 |
Dilectus meus mihi, et ego illi, qui pascitur inter lilia
| עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר | 17 |
donec aspiret dies, et inclinentur umbræ. Revertere: similis esto, dilecte mi, capreæ, hinnuloque cervorum super montes Bether.
