שיר השירים 2
| אני חבצלת השרון שושנת העמקים | 1 |
Io sono la rosa di Saron, il giglio delle valli.
| כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות | 2 |
Quale un giglio tra le spine, tale è l’amica mia tra le fanciulle.
| כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי | 3 |
Qual è un melo fra gli alberi del bosco, tal è l’amico mio fra i giovani. Io desidero sedermi alla sua ombra, e il suo frutto è dolce al mio palato.
| הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה | 4 |
Egli m’ha condotta nella casa del convito, e l’insegna che spiega su di me è Amore.
| סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני | 5 |
Fortificatemi con delle schiacciate d’uva, sostentatemi con de’ pomi, perch’io son malata d’amore.
| שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני | 6 |
La sua sinistra sia sotto al mio capo, e la sua destra m’abbracci!
| השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ | 7 |
O figliuole di Gerusalemme, io vi scongiuro per le gazzelle, per le cerve dei campi, non svegliate, non svegliate l’amor mio, finch’essa non lo desideri!
| קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות | 8 |
Ecco la voce del mio amico! Eccolo che viene, saltando per i monti, balzando per i colli.
| דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים | 9 |
L’amico mio è simile a una gazzella o ad un cerbiatto. Eccolo, egli sta dietro al nostro muro, e guarda per la finestra, lancia occhiate attraverso alle persiane.
| ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך | 10 |
Il mio amico parla e mi dice: Lèvati, amica mia, mia bella, e vientene,
| כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו | 11 |
poiché, ecco, l’inverno è passato, il tempo delle piogge è finito, se n’è andato;
| הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו | 12 |
i fiori appaion sulla terra, il tempo del cantare è giunto, e la voce della tortora si fa udire nelle nostre contrade.
| התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך | 13 |
Il fico ha messo i suoi ficucci, e le viti fiorite esalano il loro profumo. Lèvati, amica mia, mia bella, e vientene”.
| יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה | 14 |
O mia colomba, che stai nelle fessure delle rocce, nel nascondiglio delle balze, mostrami il tuo viso, fammi udire la tua voce; poiché la tua voce è soave, e il tuo viso è bello.
| אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר | 15 |
Pigliateci le volpi, le volpicine che guastano le vigne, poiché le nostre vigne sono in fiore!
| דודי לי ואני לו הרעה בשושנים | 16 |
Il mio amico è mio, ed io son sua: di lui, che pastura il gregge fra i gigli.
| עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר | 17 |
Prima che spiri l’aura del giorno e che le ombre fuggano, torna, amico mio, come la gazzella od il cerbiatto sui monti che ci separano!
