< שיר השירים 2 >

אני חבצלת השרון שושנת העמקים 1
Io sono un narciso di Saron, un giglio delle valli.
כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות 2
Come un giglio fra i cardi, così la mia amata tra le fanciulle.
כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי 3
Come un melo tra gli alberi del bosco, il mio diletto fra i giovani. Alla sua ombra, cui anelavo, mi siedo e dolce è il suo frutto al mio palato.
הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה 4
Mi ha introdotto nella cella del vino e il suo vessillo su di me è amore.
סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני 5
Sostenetemi con focacce d'uva passa, rinfrancatemi con pomi, perché io sono malata d'amore.
שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני 6
La sua sinistra è sotto il mio capo e la sua destra mi abbraccia.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ 7
Io vi scongiuro, figlie di Gerusalemme, per le gazzelle o per le cerve dei campi: non destate, non scuotete dal sonno l'amata, finché essa non lo voglia.
קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות 8
Una voce! Il mio diletto! Eccolo, viene saltando per i monti, balzando per le colline.
דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים 9
Somiglia il mio diletto a un capriolo o ad un cerbiatto. Eccolo, egli sta dietro il nostro muro; guarda dalla finestra, spia attraverso le inferriate.
ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך 10
Ora parla il mio diletto e mi dice: «Alzati, amica mia, mia bella, e vieni!
כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו 11
Perché, ecco, l'inverno è passato, è cessata la pioggia, se n'è andata;
הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו 12
i fiori sono apparsi nei campi, il tempo del canto è tornato e la voce della tortora ancora si fa sentire nella nostra campagna.
התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך 13
Il fico ha messo fuori i primi frutti e le viti fiorite spandono fragranza. Alzati, amica mia, mia bella, e vieni!
יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה 14
O mia colomba, che stai nelle fenditure della roccia, nei nascondigli dei dirupi, mostrami il tuo viso, fammi sentire la tua voce, perché la tua voce è soave, il tuo viso è leggiadro».
אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר 15
Prendeteci le volpi, le volpi piccoline che guastano le vigne, perché le nostre vigne sono in fiore.
דודי לי ואני לו הרעה בשושנים 16
Il mio diletto è per me e io per lui. Egli pascola il gregge fra i figli.
עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר 17
Prima che spiri la brezza del giorno e si allunghino le ombre, ritorna, o mio diletto, somigliante alla gazzella o al cerbiatto, sopra i monti degli aromi.

< שיר השירים 2 >