< שיר השירים 2 >
אני חבצלת השרון שושנת העמקים | 1 |
Io sono un narciso di Saron, un giglio delle valli.
כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות | 2 |
Come un giglio fra i cardi, così la mia amata tra le fanciulle.
כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי | 3 |
Come un melo tra gli alberi del bosco, il mio diletto fra i giovani. Alla sua ombra, cui anelavo, mi siedo e dolce è il suo frutto al mio palato.
הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה | 4 |
Mi ha introdotto nella cella del vino e il suo vessillo su di me è amore.
סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני | 5 |
Sostenetemi con focacce d'uva passa, rinfrancatemi con pomi, perché io sono malata d'amore.
שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני | 6 |
La sua sinistra è sotto il mio capo e la sua destra mi abbraccia.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ | 7 |
Io vi scongiuro, figlie di Gerusalemme, per le gazzelle o per le cerve dei campi: non destate, non scuotete dal sonno l'amata, finché essa non lo voglia.
קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות | 8 |
Una voce! Il mio diletto! Eccolo, viene saltando per i monti, balzando per le colline.
דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים | 9 |
Somiglia il mio diletto a un capriolo o ad un cerbiatto. Eccolo, egli sta dietro il nostro muro; guarda dalla finestra, spia attraverso le inferriate.
ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך | 10 |
Ora parla il mio diletto e mi dice: «Alzati, amica mia, mia bella, e vieni!
כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו | 11 |
Perché, ecco, l'inverno è passato, è cessata la pioggia, se n'è andata;
הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו | 12 |
i fiori sono apparsi nei campi, il tempo del canto è tornato e la voce della tortora ancora si fa sentire nella nostra campagna.
התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך | 13 |
Il fico ha messo fuori i primi frutti e le viti fiorite spandono fragranza. Alzati, amica mia, mia bella, e vieni!
יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה | 14 |
O mia colomba, che stai nelle fenditure della roccia, nei nascondigli dei dirupi, mostrami il tuo viso, fammi sentire la tua voce, perché la tua voce è soave, il tuo viso è leggiadro».
אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר | 15 |
Prendeteci le volpi, le volpi piccoline che guastano le vigne, perché le nostre vigne sono in fiore.
דודי לי ואני לו הרעה בשושנים | 16 |
Il mio diletto è per me e io per lui. Egli pascola il gregge fra i figli.
עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר | 17 |
Prima che spiri la brezza del giorno e si allunghino le ombre, ritorna, o mio diletto, somigliante alla gazzella o al cerbiatto, sopra i monti degli aromi.