שיר השירים 2

1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים

Je suis un narcisse de Saron, un lys des vallées. – –

2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות

Tel un lys parmi les ronces, telle est ma bien-aimée parmi les jeunes filles. – –

3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי

Tel un pommier parmi les arbres, tel est mon bien-aimé parmi les jeunes hommes. Mon désir est d'être assise à son ombre, et son fruit est doux à mon palais.

4 הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה

Il m'a fait entrer dans la maison où le vin coule, et la bannière sous laquelle il me range, c'est l'amour…

5 סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני

Pour me soutenir donnez-moi le sirop de raisins, donnez-moi comme cordial la pomme [de Cydon]! car je suis malade d'amour.

6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני

Que sa main gauche se place sous ma tête, et que sa droite m'embrasse! – –

7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ

Je vous adjure, filles de Jérusalem, par les gazelles et par les biches des champs, n'éveillez pas, ne réveillez pas mon amour, plus tôt qu'elle ne voudrait!

8 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות

C'est la voix de mon bien-aimé! Voici, il vient franchissant par sauts et par bonds les monts et les collines.

9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים

Mon bien-aimé égale la gazelle, ou le faon des biches. Le voilà debout derrière notre mur, avançant ses yeux par la fenêtre, et les faisant briller au travers du treillis!

10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך

Mon bien-aimé se met à parler, et il me dit: « Lève-toi, ma bien-aimée, ma beauté, et viens!

11 כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו

Car voici, l'hiver est passé, les pluies ont cessé et ont fui; les fleurs paraissent sur la terre;

12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו

la saison des mélodies est là, et la voix de la tourterelle se fait entendre dans notre contrée;

13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך

le figuier embaume ses fruits, et la vigne est en fleur, elle exhale son parfum. Lève-toi, ma bien-aimée, ma beauté, et viens!

14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה

Ma colombe! dans les cavités des rochers, dans les retraites des lieux escarpés, fais-moi voir ta figure, fais-moi entendre ta voix! car ta voix est douce, et ta figure gracieuse. » –

15 אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר

Faites pour nous la chasse aux renards, aux petits renards qui ravagent les vignes, quand nos vignes sont en fleur!

16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים

Mon bien-aimé est à moi, et je suis à lui, il paît son troupeau parmi les lys.

17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר

En attendant le trais du jour, et la fuite des ombres, reviens! toi, mon bien-aimé, égalant la gazelle ou le faon des biches franchis les monts qui nous séparent!