שיר השירים 2

1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים

Je suis la fleur des champs et le lis des vallées.

2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות

Comme le lis des vallées au milieu des épines, ainsi est ma bien-aimée au milieu des jeunes filles.

3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי

Comme le pommier parmi les arbres de la forêt, ainsi est mon frère bien- aimé parmi les jeunes hommes. J'ai désiré son ombre, et je m'y suis assise, et son fruit est doux à mon palais.

4 הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה

Introduisez-moi dans le cellier au vin; faites-y venir ma bien-aimée.

5 סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני

Soutenez-moi avec des parfums; entourez-moi de fruits, car je suis blessée d'amour.

6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני

Sa main gauche sera sous ma tête, et de sa droite il m'embrassera.

7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ

Filles de Jérusalem, je vous adjure, par les puissances et les vertus de la campagne, n'éveillez pas, ne réveillez pas ma bien-aimée, qu'elle-même ne le désire.

8 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות

C'est la voix de mon bien-aimé; le voilà qui vient en bondissant sur les monts, en franchissant les collines.

9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים

Mon frère bien-aimé ressemble au chevreuil ou au jeune faon sur les montagnes de Béthel. le voilà derrière notre mur; il se penche par la fenêtre, il regarde à travers le treillis.

10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך

Mon frère bien-aimé me parle, et me dit: Lève-toi, ma bien-aimée; viens, ô ma belle, ô ma colombe.

11 כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו

Car voilà que l'hiver est passé; la pluie s'en est allée, elle est partie.

12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו

Les fleurs se montrent sur la terre; le temps de tailler est venu; le roucoulement de la tourterelle s'entend sur notre terre.

13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך

Les jeunes figues montrent leurs bourgeons; les vignes sont en fleur et donnent leur parfum. Lève-toi, ma bien-aimée; viens ô ma belle, ô ma colombe. Viens,

14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה

toi ma colombe, à l'abri sous les roches, dans le creux des murs. Montre- moi ton visage, que j'entende ta voix; car ta voix est douce, et ton visage est plein de grâces.

15 אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר

Prenez les jeunes renards, qui ravagent les vignes, quand nos vignes sont en fleur.

16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים

Mon frère bien-aimé est à moi, et moi à lui; et il fait paître son troupeau parmi les lis,

17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר

jusqu'à ce que se lèvent les premières brises du jour et que les ténèbres se dissipent. Reviens, mon frère bien-aimé; accours comme le chevreuil ou le jeune faon sur les ravins des montagnes.