שיר השירים 2

1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים

Je suis le narcisse de Saron, le lis des vallées.

2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות

Comme le lis entre les épines, telle est mon amie entre les filles.

3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי

Comme le pommier entre les arbres de la forêt, tel est mon bien-aimé entre les fils; j’ai pris plaisir à son ombre, et je m’y suis assise; et son fruit est doux à mon palais.

4 הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה

Il m’a fait entrer dans la maison du vin; et sa bannière sur moi, c’est l’amour.

5 סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני

Soutenez-moi avec des gâteaux de raisins, ranimez-moi avec des pommes; car je suis malade d’amour.

6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני

Sa main gauche est sous ma tête, et sa droite m’embrasse.

7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ

Je vous adjure, filles de Jérusalem, par les gazelles ou par les biches des champs, n’éveillez pas, ne réveillez pas [mon] amour, jusqu’à ce qu’elle le veuille.

8 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות

La voix de mon bien-aimé! le voici qui vient, sautant sur les montagnes, bondissant sur les collines.

9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים

Mon bien-aimé est semblable à la gazelle, ou au faon des biches. Le voici, il se tient derrière notre mur, il regarde par les fenêtres, il regarde à travers les treillis.

10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך

Mon bien-aimé m’a parlé, et m’a dit: Lève-toi, mon amie, ma belle, et viens!

11 כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו

Car voici, l’hiver est passé, la pluie a cessé, elle s’en est allée;

12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו

les fleurs paraissent sur la terre, la saison des chants est arrivée, et la voix de la tourterelle s’entend dans notre pays;

13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך

le figuier embaume ses figues d’hiver, et les vignes en fleur exhalent leur parfum. Lève-toi, mon amie, ma belle, et viens!

14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה

Ma colombe, [qui te tiens] dans les fentes du rocher, dans les cachettes des lieux escarpés, montre-moi ton visage, fais-moi entendre ta voix; car ta voix est douce, et ton visage est agréable.

15 אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר

– Prenez-nous les renards, les petits renards qui ravagent les vignes, car nos vignes sont en fleur. –

16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים

Mon bien-aimé est à moi, et je suis à lui, qui paît parmi les lis,

17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר

jusqu’à ce que l’aube se lève et que les ombres fuient. – Tourne-toi; sois semblable, mon bien-aimé, à la gazelle ou au faon des biches sur les montagnes de Béther.