שיר השירים 2

1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים

Je suis le narcisse de Saron, le lis des vallées. L’ÉPOUX.

2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות

Comme un lis au milieu des épines, telle est mon amie parmi les jeunes filles. L’ÉPOUSE.

3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי

Comme un pommier au milieu des arbres de la forêt, tel est mon bien-aimé parmi les jeunes hommes. J’ai désiré m’asseoir à son ombre, et son fruit est doux à mon palais.

4 הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה

Il m’a fait entrer dans son cellier, et la bannière qu’il lève sur moi, c’est l’amour.

5 סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני

Soutenez-moi avec des gâteaux de raisin, fortifiez-moi avec des pommes, car je suis malade d’amour.

6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני

Que sa main gauche soutienne ma tête, et que sa droite me tienne embrassée. L’ÉPOUX.

7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ

Je vous en conjure, filles de Jérusalem, par les gazelles et les biches des champs, n’éveillez pas, ne réveillez pas la bien-aimée, avant qu’elle le veuille. L’ÉPOUSE.

8 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות

La voix de mon bien-aimé! Voici qu’il vient, bondissant sur les montagnes, sautant sur les collines.

9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים

Mon bien-aimé est semblable à la gazelle, ou au faon des biches. Le voici, il est derrière notre mur, regardant par la fenêtre, épiant par le treillis.

10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך

Mon bien-aimé a pris la parole, il m’a dit: « Lève-toi, mon amie, ma belle, et viens!

11 כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו

Car voici que l’hiver est fini; la pluie a cessé, elle a disparu.

12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו

Les fleurs ont paru sur la terre, le temps des chants est arrivé; la voix de la tourterelle s’est fait entendre dans nos campagnes;

13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך

le figuier pousse ses fruits naissants, la vigne en fleur donne son parfum. Lève-toi, mon amie, ma belle, et viens!

14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה

Ma colombe, qui te tiens dans la fente du rocher, dans l’abri des parois escarpées. montre-moi ton visage, fais-moi entendre ta voix; car ta voix est douce, et ton visage charmant.

15 אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר

Prenez-nous les renards, les petits renards, qui ravagent les vignes, car nos vignes sont en fleur. »

16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים

Mon bien-aimé est à moi, et je suis à lui; il fait paître son troupeau parmi les lis.

17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר

Avant que vienne la fraîcheur du jour, et que les ombres fuient, reviens!... Sois semblable, mon bien-aimé, à la gazelle ou au faon des biches, sur les montagnes ravinées.