שיר השירים 2

1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים

Jeg er Sarons Rose, Dalenes Lillie.

2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות

Som en Lillie iblandt Tornene, saa er min Veninde iblandt Døtrene.

3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי

Ligesom et Æbletræ iblandt Skovens Træer, saa er min elskede iblandt Sønnerne; jeg begærer at sidde under hans Skygge, og hans Frugt er sød for min Gane.

4 הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה

Han fører mig til Vinhuset, og Kærlighed er hans Banner over mig.

5 סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני

Styrker mig med Rosinkager, vederkvæger mig med Æbler! thi jeg er syg af Kærlighed.

6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני

Hans venstre Haand er under mit Hoved, og hans højre Haand omfavner mig.

7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ

Jeg besværger eder, I Jerusalems Døtre! ved Raaerne eller ved Hinderne paa Marken, at I ikke vække eller forstyrre den kære, førend hun har Lyst dertil.

8 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות

Min elskedes Røst! se, der kommer han, springende over Bjergene, hoppende over Højene.

9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים

Min elskede er lig en Raa eller en ung Hjort: se, han staar bag vor Væg, han ser ind igennem Vinduerne, kiger igennem Vinduesgitteret.

10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך

Min elskede svarer og siger til mig: Staa op, min Veninde! min skønne! og gak frem.

11 כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו

Thi se, Vinteren er forbi, Regnen er gaaet over og dragen bort.

12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו

Blomsterne ere komne til Syne i Landet, Sangens Tid er kommen, og Turtelduens Røst er hørt i vort Land.

13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך

Figentræet har udskudt sine smaa Figen, og Vinstokkene staa i Blomster og dufte; staa du op, min Veninde! min skønne! og gak frem!

14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה

Min Due i Klippens Revner, i Fjeldvæggens Skjul, lad mig se din Skikkelse, lad mig høre din Røst! thi din Røst er sød, og din Skikkelse er yndig.

15 אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר

Griber os Rævene, de smaa Ræve, som fordærve Vingaardene; vore Vingaarde staa i Blomster.

16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים

Min elskede er min, og jeg er hans, som vogter Hjorden iblandt Lillierne.

17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר

Indtil Dagens Luftning kommer, og Skyggerne fly, vend om, bliv lig, min elskede! med en Raa eller en ung Hjort paa Adskillelsens Bjerge!