שיר השירים 2

1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים

Já jsem růže Sáronská, a lilium při dolinách.

2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות

Jako lilium mezi trním, tak přítelkyně má mezi pannami.

3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי

Jako jabloň mezi dřívím lesním, tak milý můj mezi mládenci. V stínu jeho žádostiva jsem byla seděti, a sedímť; nebo ovoce jeho sladké jest ústům mým.

4 הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה

Uvedl mne na hody, maje za korouhev lásku ke mně.

5 סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני

Očerstvětež mne těmi flašemi, posilňte mne těmi jablky, nebo umdlévám milostí,

6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני

Levice jeho pod hlavou mou, a pravicí svou objímá mne.

7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ

Zavazujiť vás přísahou, dcery Jeruzalémské, skrze srny a laně polní, abyste nebudily a nevyrážely ze sna milého mého, dokudž by nechtěl.

8 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות

Hlas milého mého, aj, onť se béře, skáče po těch horách, poskakuje na těch pahrbcích.

9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים

Podobný jest milý můj srně aneb mladému jelenu; aj, on stojí za stěnou naší, vyhlédá z oken, patří skrze mříži.

10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך

Ozval se milý můj, a řekl mi: Vstaň, přítelkyně má, krásná má, a poď.

11 כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו

Nebo aj, zima pominula, prška přestala a odešla.

12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו

Kvítíčko se ukazuje po zemi, čas prozpěvování přišel, a hlas hrdličky slyší se v krajině naší.

13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך

Fík vypustil holičky své, a réví rozkvetlé vydalo vůni. Vstaniž, přítelkyně má, krásná má, a poď.

14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה

Holubičko má, v rozsedlinách skalních, v skrýši příkré, ukaž mi oblíčej svůj, nechať slyším hlas tvůj; nebo hlas tvůj libý jest, a oblíčej tvůj žádostivý.

15 אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר

Zlapejte nám lišky, lišky maličké, ješto škodu dělají na vinicích, poněvadž vinice naše kvete.

16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים

Milý můj jest můj, a já jeho, jenž pase mezi lilium.

17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר

Ažby zavítal ten den, a utekli by stínové ti, navratiž se, připodobni se, milý můj, srně neb mladému jelenu na horách Beter.