< תהילים 95 >
לכו נרננה ליהוה נריעה לצור ישענו | 1 |
Kom, lat oss fegnast for Herren, lat oss ropa av frygd for vårt frelse-berg!
נקדמה פניו בתודה בזמרות נריע לו | 2 |
Lat oss stiga fram for hans åsyn med lovsong, lat oss syngja vår fagnad for honom i salmar!
כי אל גדול יהוה ומלך גדול על-כל-אלהים | 3 |
For ein stor Gud er Herren og ein stor konge yver alle gudar,
אשר בידו מחקרי-ארץ ותועפת הרים לו | 4 |
han som i si hand hev det djupaste av jordi, og som eig topparne av fjelli.
אשר-לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו | 5 |
Han eig havet, for han hev skapt det, og turrlendet hev hans hender laga.
באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני-יהוה עשנו | 6 |
Kom, lat oss falla ned og bøygja oss, lat oss bøygja kne for Herren, vår skapar!
כי הוא אלהינו-- ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם-בקלו תשמעו | 7 |
For han er vår Gud, og me er det folk han føder, og den hjord som handi hans leider. Å, vilde de høyra på hans røyst i dag!
אל-תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר | 8 |
Forherd ikkje dykkar hjarta som ved Meriba, som på Massa-dagen i øydemarki,
אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם-ראו פעלי | 9 |
der federne dykkar freista meg! Dei prøvde meg, endå dei hadde set mi gjerning.
ארבעים שנה אקוט בדור-- ואמר עם תעי לבב הם והם לא-ידעו דרכי | 10 |
I fyrti år var eg leid av den ætti, og eg sagde: «Dei er eit folk med villfarande hjarta, og dei kjenner ikkje vegarne mine.»
אשר-נשבעתי באפי אם-יבאון אל-מנוחתי | 11 |
So svor eg i min vreide: «Sanneleg, dei skal ikkje koma inn til mi kvila.»