תהילים 95

1 לכו נרננה ליהוה נריעה לצור ישענו

Δεύτε, ας αγαλλιασθώμεν εις τον Κύριον· ας αλαλάξωμεν εις το φρούριον της σωτηρίας ημών.

2 נקדמה פניו בתודה בזמרות נריע לו

Ας προφθάσωμεν ενώπιον αυτού μετά δοξολογίας· εν ψαλμοίς ας αλαλάξωμεν εις αυτόν.

3 כי אל גדול יהוה ומלך גדול על-כל-אלהים

Διότι Θεός μέγας είναι ο Κύριος, και Βασιλεύς μέγας υπέρ πάντας τους θεούς.

4 אשר בידו מחקרי-ארץ ותועפת הרים לו

Διότι εις αυτού την χείρα είναι τα βάθη της γής· και τα ύψη των ορέων είναι αυτού.

5 אשר-לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו

Διότι αυτού είναι η θάλασσα, και αυτός έκαμεν αυτήν· και την ξηράν αι χείρες αυτού έπλασαν.

6 באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני-יהוה עשנו

Δεύτε, ας προσκυνήσωμεν και ας προσπέσωμεν· ας γονατίσωμεν ενώπιον του Κυρίου, του Ποιητού ημών.

7 כי הוא אלהינו-- ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם-בקלו תשמעו

Διότι αυτός είναι ο Θεός ημών· και ημείς λαός της βοσκής αυτού και πρόβατα της χειρός αυτού. Σήμερον εάν ακούσητε της φωνής αυτού,

8 אל-תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר

μη σκληρύνητε την καρδίαν σας, ως εν τω παροργισμώ, ως εν τη ημέρα του πειρασμού εν τη ερήμω·

9 אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם-ראו פעלי

όπου οι πατέρες σας με επείρασαν, με εδοκίμασαν και είδον τα έργα μου.

10 ארבעים שנה אקוט בדור-- ואמר עם תעי לבב הם והם לא-ידעו דרכי

Τεσσαράκοντα έτη δυσηρεστήθην με την γενεάν εκείνην, και είπα, ούτος είναι λαός πεπλανημένος την καρδίαν, και αυτοί δεν εγνώρισαν τας οδούς μου.

11 אשר-נשבעתי באפי אם-יבאון אל-מנוחתי

Διά τούτο ώμοσα εν τη οργή μου, ότι εις την ανάπαυσίν μου δεν θέλουσιν εισέλθει.