< תהילים 95 >
לכו נרננה ליהוה נריעה לצור ישענו | 1 |
Kommt, laßt uns dem HERRN zujubeln, jauchzen dem Felsen unsers Heils!
נקדמה פניו בתודה בזמרות נריע לו | 2 |
Laßt uns mit Dank vor sein Angesicht treten, mit Liedern ihm jauchzen!
כי אל גדול יהוה ומלך גדול על-כל-אלהים | 3 |
Denn ein großer Gott ist der HERR und ein großer König über alle Götter,
אשר בידו מחקרי-ארץ ותועפת הרים לו | 4 |
er, in dessen Hand die Tiefen der Erde sind und dem auch die Gipfel der Berge gehören;
אשר-לו הים והוא עשהו ויבשת ידיו יצרו | 5 |
er, dem das Meer gehört: er hat’s ja geschaffen, und das Festland: seine Hände haben’s gebildet.
באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני-יהוה עשנו | 6 |
Kommt, laßt uns anbeten und niederfallen, die Knie beugen vor dem HERRN, unserm Schöpfer!
כי הוא אלהינו-- ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם-בקלו תשמעו | 7 |
Denn er ist unser Gott, und wir das Volk seiner Weide, die Herde seiner Hand. Möchtet ihr heute doch hören auf seine Stimme:
אל-תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר | 8 |
»Verstockt nicht euer Herz wie bei Meriba, wie am Tage von Massa in der Wüste,
אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם-ראו פעלי | 9 |
woselbst eure Väter mich versuchten, mich prüften, obwohl sie doch sahen mein Tun.
ארבעים שנה אקוט בדור-- ואמר עם תעי לבב הם והם לא-ידעו דרכי | 10 |
Vierzig Jahre hegte ich Abscheu gegen dieses Geschlecht, und sagte: ›Sie sind ein Volk mit irrendem Herzen‹; sie aber wollten von meinen Wegen nichts wissen.
אשר-נשבעתי באפי אם-יבאון אל-מנוחתי | 11 |
So schwur ich denn in meinem Zorn: ›Sie sollen nicht eingehn in meine Ruhstatt!‹«