תהילים 94
| אל-נקמות יהוה אל נקמות הופיע | 1 |
God is Lord of veniauncis; God of veniauncis dide freli.
| הנשא שפט הארץ השב גמול על-גאים | 2 |
Be thou enhaunsid that demest the erthe; yelde thou yeldinge to proude men.
| עד-מתי רשעים יהוה עד-מתי רשעים יעלזו | 3 |
Lord, hou longe synneris; hou longe schulen synneris haue glorie?
| יביעו ידברו עתק יתאמרו כל-פעלי און | 4 |
Thei schulen telle out, and schulen speke wickidnesse; alle men schulen speke that worchen vnriytfulnesse.
| עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו | 5 |
Lord, thei han maad lowe thi puple; and thei han disesid thin eritage.
| אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו | 6 |
Thei killiden a widowe and a comelyng; and thei han slayn fadirles children and modirles.
| ויאמרו לא יראה-יה ולא-יבין אלהי יעקב | 7 |
And thei seiden, The Lord schal not se; and God of Jacob schal not vndurstonde.
| בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו | 8 |
Ye vnwise men in the puple, vndirstonde; and, ye foolis, lerne sum tyme.
| הנטע אזן הלא ישמע אם-יצר עין הלא יביט | 9 |
Schal not he here, that plauntide the eere; ethere biholdith not he, that made the iye?
| היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת | 10 |
Schal not he repreue, that chastisith folkis; which techith man kunnyng?
| יהוה--ידע מחשבות אדם כי-המה הבל | 11 |
The Lord knowith the thouytis of men; that tho ben veyne.
| אשרי הגבר אשר-תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו | 12 |
Blessid is the man, whom thou, Lord, hast lerned; and hast tauyt him of thi lawe.
| להשקיט לו מימי רע-- עד יכרה לרשע שחת | 13 |
That thou aswage hym fro yuele daies; til a diche be diggid to the synner.
| כי לא-יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב | 14 |
For the Lord schal not putte awei his puple; and he schal not forsake his eritage.
| כי-עד-צדק ישוב משפט ואחריו כל-ישרי-לב | 15 |
Til riytfulnesse be turned in to dom; and who ben niy it, alle that ben of riytful herte.
| מי-יקום לי עם-מרעים מי-יתיצב לי עם-פעלי און | 16 |
Who schal rise with me ayens mysdoeris; ether who schal stonde with me ayens hem that worchen wickidnesse?
| לולי יהוה עזרתה לי-- כמעט שכנה דומה נפשי | 17 |
No but for the Lord helpide me; almest my soule hadde dwellid in helle.
| אם-אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני | 18 |
If Y seide, My foot was stirid; Lord, thi merci helpide me.
| ברב שרעפי בקרבי-- תנחומיך ישעשעו נפשי | 19 |
Aftir the multitude of my sorewis in myn herte; thi coumfortis maden glad my soule.
| היחברך כסא הוות יצר עמל עלי-חק | 20 |
Whether the seete of wickidnesse cleueth to thee; that makist trauel in comaundement?
| יגודו על-נפש צדיק ודם נקי ירשיעו | 21 |
Thei schulen take ayens the soule of a iust man; and thei schulen condempne innocent blood.
| ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי | 22 |
And the Lord was maad to me in to refuyt; and my God was maad in to the help of myn hope.
| וישב עליהם את אונם-- וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוה אלהינו | 23 |
And he schal yelde to hem the wickidnesse of hem; and in the malice of hem he schal lese hem, oure Lord God schal lese hem.
