תהילים 94
| אל-נקמות יהוה אל נקמות הופיע | 1 |
Herre! Gud, hvem Hævnen hører til, Gud, hvem Hævnen hører til, aabenbar dig herligt!
| הנשא שפט הארץ השב גמול על-גאים | 2 |
Rejs dig, du Jordens Dommer! bring Gengældelse over de hovmodige.
| עד-מתי רשעים יהוה עד-מתי רשעים יעלזו | 3 |
Herre! hvor længe skulle de ugudelige, hvor længe skulle de ugudelige fryde sig?
| יביעו ידברו עתק יתאמרו כל-פעלי און | 4 |
De udgyde en Strøm af Ord, de føre fræk Tale; de rose sig selv, alle de, som øve Uret.
| עמך יהוה ידכאו ונחלתך יענו | 5 |
Herre! de knuse dit Folk og plage din Arv.
| אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו | 6 |
De ihjelslaa Enken og den fremmede og myrde de faderløse.
| ויאמרו לא יראה-יה ולא-יבין אלהי יעקב | 7 |
Og de sagde: Herren ser det ikke, og Jakobs Gud mærker det ikke.
| בינו בערים בעם וכסילים מתי תשכילו | 8 |
Giver dog Agt, I ufornuftige iblandt Folket! og I Daarer! naar ville I blive kloge?
| הנטע אזן הלא ישמע אם-יצר עין הלא יביט | 9 |
Mon han, som plantede Øret, ikke skulde høre? eller mon han, som dannede Øjet, ikke skulde se?
| היסר גוים הלא יוכיח המלמד אדם דעת | 10 |
Mon han, som advarer Hedningerne, ikke skulde straffe? han, som lærer et Menneske Kundskab!
| יהוה--ידע מחשבות אדם כי-המה הבל | 11 |
Herren kender Menneskenes Tanker, thi de ere Forfængelighed.
| אשרי הגבר אשר-תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו | 12 |
Salig er den Mand, som du, Herre! advarer, og den, du underviser ud af din Lov
| להשקיט לו מימי רע-- עד יכרה לרשע שחת | 13 |
for at skaffe ham Hvile fra de onde Dage, indtil der bliver gravet en Grav for den ugudelige.
| כי לא-יטש יהוה עמו ונחלתו לא יעזב | 14 |
Thi Herren skal ikke opgive sit Folk og ej forlade sin Arv.
| כי-עד-צדק ישוב משפט ואחריו כל-ישרי-לב | 15 |
Thi Retten skal vende tilbage til Retfærdighed, og alle de oprigtige af Hjertet skulle efterfølge den.
| מי-יקום לי עם-מרעים מי-יתיצב לי עם-פעלי און | 16 |
Hvo staar hos mig imod de onde? hvo stiller sig hos mig imod dem, som gøre Uret?
| לולי יהוה עזרתה לי-- כמעט שכנה דומה נפשי | 17 |
Dersom Herren ikke havde været min Hjælp, da havde min Sjæl paa lidet nær boet i det stille.
| אם-אמרתי מטה רגלי חסדך יהוה יסעדני | 18 |
Der jeg sagde: Min Fod snublede, da opholdt, o Herre! din Miskundhed mig.
| ברב שרעפי בקרבי-- תנחומיך ישעשעו נפשי | 19 |
Der jeg havde mange Bekymringer i mit Inderste, da forlystede din Trøst min Sjæl.
| היחברך כסא הוות יצר עמל עלי-חק | 20 |
Skulde Ondskabens Trone have Samkvem med dig? den, som gør Uret tvært imod, hvad Ret er?
| יגודו על-נפש צדיק ודם נקי ירשיעו | 21 |
De slaa sig sammen skarevis imod en retfærdigs Sjæl, og de fordømme uskyldigt Blod.
| ויהי יהוה לי למשגב ואלהי לצור מחסי | 22 |
Men Herren blev mig en Befæstning, og min Gud blev mig en Tilflugts Klippe.
| וישב עליהם את אונם-- וברעתם יצמיתם יצמיתם יהוה אלהינו | 23 |
Og han har ladet deres Uret falde tilbage over dem og skal udrydde dem for deres Ondskab; Herren vor Gud skal udrydde dem.
