תהילים 90
| תפלה למשה איש-האלהים אדני--מעון אתה היית לנו בדר ודר | 1 |
Prière de Moïse, homme de Dieu. Seigneur! Tu as été pour nous un refuge, De génération en génération.
| בטרם הרים ילדו-- ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד-עולם אתה אל | 2 |
Avant que les montagnes fussent nées, Et que tu eusses créé la terre et le monde, D’éternité en éternité tu es Dieu.
| תשב אנוש עד-דכא ותאמר שובו בני-אדם | 3 |
Tu fais rentrer les hommes dans la poussière, Et tu dis: Fils de l’homme, retournez!
| כי אלף שנים בעיניך-- כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה | 4 |
Car mille ans sont, à tes yeux, Comme le jour d’hier, quand il n’est plus, Et comme une veille de la nuit.
| זרמתם שנה יהיו בבקר כחציר יחלף | 5 |
Tu les emportes, semblables à un songe, Qui, le matin, passe comme l’herbe:
| בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש | 6 |
Elle fleurit le matin, et elle passe, On la coupe le soir, et elle sèche.
| כי-כלינו באפך ובחמתך נבהלנו | 7 |
Nous sommes consumés par ta colère, Et ta fureur nous épouvante.
| שת (שתה) עונתינו לנגדך עלמנו למאור פניך | 8 |
Tu mets devant toi nos iniquités, Et à la lumière de ta face nos fautes cachées.
| כי כל-ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו-הגה | 9 |
Tous nos jours disparaissent par ton courroux; Nous voyons nos années s’évanouir comme un son.
| ימי-שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורת שמונים שנה-- ורהבם עמל ואון כי-גז חיש ונעפה | 10 |
Les jours de nos années s’élèvent à soixante-dix ans, Et, pour les plus robustes, à quatre-vingts ans; Et l’orgueil qu’ils en tirent n’est que peine et misère, Car il passe vite, et nous nous envolons.
| מי-יודע עז אפך וכיראתך עברתך | 11 |
Qui prend garde à la force de ta colère, Et à ton courroux, selon la crainte qui t’est due?
| למנות ימינו כן הודע ונבא לבב חכמה | 12 |
Enseigne-nous à bien compter nos jours, Afin que nous appliquions notre cœur à la sagesse.
| שובה יהוה עד-מתי והנחם על-עבדיך | 13 |
Reviens, Éternel! Jusques à quand?… Aie pitié de tes serviteurs!
| שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל-ימינו | 14 |
Rassasie-nous chaque matin de ta bonté, Et nous serons toute notre vie dans la joie et l’allégresse.
| שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה | 15 |
Réjouis-nous autant de jours que tu nous as humiliés, Autant d’années que nous avons vu le malheur.
| יראה אל-עבדיך פעלך והדרך על-בניהם | 16 |
Que ton œuvre se manifeste à tes serviteurs, Et ta gloire sur leurs enfants!
| ויהי נעם אדני אלהינו-- עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו | 17 |
Que la grâce de l’Éternel, notre Dieu, soit sur nous! Affermis l’ouvrage de nos mains, Oui, affermis l’ouvrage de nos mains!
