תהילים 80

1 למנצח אל-ששנים עדות לאסף מזמור ב רעה ישראל האזינה-- נהג כצאן יוסף ישב הכרובים הופיעה

“To the chief musician upon Shoshannim; an 'Eduth by Assaph; a psalm.” O Shepherd of Israel, give ear, thou that leadest Joseph like a flock; thou that dwellest between the cherubims, shine forth.

2 לפני אפרים ובנימן ומנשה-- עוררה את-גבורתך ולכה לישעתה לנו

Before Ephraim and Benjamin and Menasseh awaken thy might, and come to our help.

3 אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה

O God, cause us to return, and let thy countenance shine, that we may be saved.

4 יהוה אלהים צבאות-- עד-מתי עשנת בתפלת עמך

O Lord of hosts, how long shall thy anger smoke against the prayer of thy people?

5 האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש

Thou feedest them with the bread of tears, and givest them tears to drink in great measure.

6 תשימנו מדון לשכנינו ואיבינו ילעגו-למו

Thou renderest us a contest unto our neighbors: and our enemies hold derision among themselves.

7 אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה

O God of hosts, cause us to return, and let thy countenance shine, that we may be saved.

8 גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה

A vine didst thou remove out of Egypt: thou drovest out nations, and plantedst it.

9 פנית לפניה ותשרש שרשיה ותמלא-ארץ

Thou didst clear out a place before it, and it struck its root deeply, and it filled the land.

10 כסו הרים צלה וענפיה ארזי-אל

Mountains were covered with its shadow, and with its boughs the cedars of God.

11 תשלח קצירה עד-ים ואל-נהר יונקותיה

It sent out its tendrils as far as the sea, and unto the river its suckers.

12 למה פרצת גדריה וארוה כל-עברי דרך

Wherefore hast thou now broken down its fences, so that all who pass by the way pluck the fruit from it?

13 יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה

The boar out of the forest doth gnaw at it, and what moveth on the field feedeth on it.

14 אלהים צבאות שוב-נא הבט משמים וראה ופקד גפן זאת

O God of hosts, return; I pray thee, look down from heaven, and behold, and think of this vine;

15 וכנה אשר-נטעה ימינך ועל-בן אמצתה לך

And of the sprout which thy right hand hath planted, and of the branch that thou hast made strong for thyself.

16 שרפה באש כסוחה מגערת פניך יאבדו

It is burnt with fire, it is hewn down; because of the rebuke of thy countenance do they perish.

17 תהי-ידך על-איש ימינך על-בן-אדם אמצת לך

Let thy hand be over the man of thy right hand, over the son of man whom thou hast made strong for thyself.

18 ולא-נסוג ממך תחינו ובשמך נקרא

Then will we not swerve from thee: revive us again, and we will call on thy name.

19 יהוה אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה

O Lord God of hosts, cause us to return: let thy countenance shine, that we may be saved.