תהילים 78
| משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי-פי | 1 |
Eine Unterweisung Asaphs. Höre, mein Volk, mein Gesetz; neigt eure Ohren zu der Rede meines Mundes!
| אפתחה במשל פי אביעה חידות מני-קדם | 2 |
Ich will meinen Mund auftun zu Sprüchen und alte Geschichten aussprechen,
| אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו-לנו | 3 |
die wir gehört haben und wissen und unsre Väter uns erzählt haben,
| לא נכחד מבניהם-- לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה | 4 |
daß wir's nicht verhalten sollten ihren Kindern, die hernach kommen, und verkündigten den Ruhm des HERRN und seine Macht und seine Wunder, die er getan hat.
| ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את-אבותינו-- להודיעם לבניהם | 5 |
Er richtete ein Zeugnis auf in Jakob und gab ein Gesetz in Israel, das er unsern Vätern gebot zu lehren ihre Kinder,
| למען ידעו דור אחרון--בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם | 6 |
auf daß es die Nachkommen lernten und die Kinder, die noch sollten geboren werden; wenn sie aufkämen, daß sie es auch ihren Kinder verkündigten,
| וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי-אל ומצותיו ינצרו | 7 |
daß sie setzten auf Gott ihre Hoffnung und nicht vergäßen der Taten Gottes und seine Gebote hielten
| ולא יהיו כאבותם-- דור סורר ומרה דור לא-הכין לבו ולא-נאמנה את-אל רוחו | 8 |
und nicht würden wie ihre Väter, eine abtrünnige und ungehorsame Art, welchen ihr Herz nicht fest war und ihr Geist nicht treulich hielt an Gott,
| בני-אפרים נושקי רומי-קשת הפכו ביום קרב | 9 |
wie die Kinder Ephraim, die geharnischt den Bogen führten, abfielen zur Zeit des Streits.
| לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת | 10 |
Sie hielten den Bund Gottes nicht und wollten nicht in seinem Gesetz wandeln
| וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם | 11 |
und vergaßen seiner Taten und seiner Wunder, die er ihnen erzeigt hatte.
| נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה-צען | 12 |
Vor ihren Vätern tat er Wunder in Ägyptenland, im Felde Zoan.
| בקע ים ויעבירם ויצב-מים כמו-נד | 13 |
Er zerteilte das Meer und ließ sie hindurchgehen und stellte das Wasser wie eine Mauer.
| וינחם בענן יומם וכל-הלילה באור אש | 14 |
Er leitete sie des Tages mit einer Wolke und des Nachts mit einem hellen Feuer.
| יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה | 15 |
Er riß die Felsen in der Wüste und tränkte sie mit Wasser die Fülle
| ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים | 16 |
und ließ Bäche aus den Felsen fließen, daß sie hinabflossen wie Wasserströme.
| ויוסיפו עוד לחטא-לו-- למרות עליון בציה | 17 |
Dennoch sündigten sie weiter gegen ihn und erzürnten den Höchsten in der Wüste
| וינסו-אל בלבבם-- לשאל-אכל לנפשם | 18 |
und versuchten Gott in ihrem Herzen, daß sie Speise forderten für ihre Seelen,
| וידברו באלהים אמרו היוכל אל--לערך שלחן במדבר | 19 |
und redeten gegen Gott und sprachen: “Ja, Gott sollte wohl können einen Tisch bereiten in der Wüste?
| הן הכה-צור ויזובו מים-- ונחלים ישטפו הגם-לחם יוכל תת אם-יכין שאר לעמו | 20 |
Siehe, er hat wohl den Felsen geschlagen, daß Wasser flossen und Bäche sich ergossen; aber wie kann er Brot geben und seinem Volke Fleisch verschaffen?”
| לכן שמע יהוה-- ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם-אף עלה בישראל | 21 |
Da nun das der HERR hörte, entbrannte er, und Feuer ging an in Jakob, und Zorn kam über Israel,
| כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו | 22 |
daß sie nicht glaubten an Gott und hofften nicht auf seine Hilfe.
| ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח | 23 |
Und er gebot den Wolken droben und tat auf die Türen des Himmels
| וימטר עליהם מן לאכל ודגן-שמים נתן למו | 24 |
und ließ das Man auf sie regnen, zu essen, und gab ihnen Himmelsbrot.
| לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע | 25 |
Sie aßen Engelbrot; er sandte ihnen Speise die Fülle.
| יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן | 26 |
Er ließ wehen den Ostwind unter dem Himmel und erregte durch seine Stärke den Südwind
| וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף | 27 |
und ließ Fleisch auf sie regnen wie Staub und Vögel wie Sand am Meer
| ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו | 28 |
und ließ sie fallen unter ihr Lager allenthalben, da sie wohnten.
| ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם | 29 |
Da aßen sie und wurden allzu satt; er ließ sie ihre Lust büßen.
| לא-זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם | 30 |
Da sie nun ihre Lust gebüßt hatten und noch davon aßen,
| ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע | 31 |
da kam der Zorn Gottes über sie und erwürgte die Vornehmsten unter ihnen und schlug darnieder die Besten in Israel.
| בכל-זאת חטאו-עוד ולא-האמינו בנפלאותיו | 32 |
Aber über das alles sündigten sie noch mehr und glaubten nicht an seine Wunder.
| ויכל-בהבל ימיהם ושנותם בבהלה | 33 |
Darum ließ er sie dahinsterben, daß sie nichts erlangten und mußten ihr Leben lang geplagt sein.
| אם-הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו-אל | 34 |
Wenn er sie erwürgte, suchten sie ihn und kehrten sich zu Gott
| ויזכרו כי-אלהים צורם ואל עליון גאלם | 35 |
und gedachten, daß Gott ihr Hort ist und Gott der Höchste ihr Erlöser ist,
| ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו-לו | 36 |
und heuchelten mit ihrem Munde und logen ihm mit ihrer Zunge;
| ולבם לא-נכון עמו ולא נאמנו בבריתו | 37 |
aber ihr Herz war nicht fest an ihm, und hielten nicht treulich an seinem Bund.
| והוא רחום יכפר עון-- ולא-ישחית והרבה להשיב אפו ולא-יעיר כל-חמתו | 38 |
Er aber war barmherzig und vergab die Missetat und vertilgte sie nicht und wandte oft seinen Zorn ab und ließ nicht seinen ganzen Zorn gehen.
| ויזכר כי-בשר המה רוח הולך ולא ישוב | 39 |
Denn er gedachte, daß sie Fleisch sind, ein Wind, der dahinfährt und nicht wiederkommt.
| כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון | 40 |
Wie oft erzürnten sie ihn in der Wüste und entrüsteten ihn in der Einöde!
| וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו | 41 |
Sie versuchten Gott immer wieder und meisterten den Heiligen in Israel.
| לא-זכרו את-ידו יום אשר-פדם מני-צר | 42 |
Sie gedachten nicht an seine Hand des Tages, da er sie erlöste von den Feinden;
| אשר-שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה-צען | 43 |
wie er denn seine Zeichen in Ägypten getan hatte und seine Wunder im Lande Zoan;
| ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל-ישתיון | 44 |
da er ihr Wasser in Blut wandelte, daß sie ihre Bäche nicht trinken konnten;
| ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם | 45 |
da er Ungeziefer unter sie schickte, daß sie fraß, und Frösche, die sie verderbten,
| ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה | 46 |
und gab ihre Gewächse den Raupen und ihre Saat den Heuschrecken;
| יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל | 47 |
da er ihre Weinstöcke mit Hagel schlug und ihre Maulbeerbäume mit Schloßen;
| ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים | 48 |
da er ihr Vieh schlug mit Hagel und ihre Herden mit Wetterstrahlen;
| ישלח-בם חרון אפו--עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים | 49 |
da er böse Engel unter sie sandte in seinem grimmigen Zorn und ließ sie toben und wüten und Leid tun;
| יפלס נתיב לאפו לא-חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר | 50 |
da er seinen Zorn ließ fortgehen und ihre Seele vor dem Tode nicht verschonte und übergab ihr Leben der Pestilenz;
| ויך כל-בכור במצרים ראשית אונים באהלי-חם | 51 |
da er alle Erstgeburt in Ägypten schlug, die Erstlinge ihrer Kraft in den Hütten Hams,
| ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר | 52 |
und ließ sein Volk ausziehen wie die Schafe und führte sie wie eine Herde in der Wüste.
| וינחם לבטח ולא פחדו ואת-אויביהם כסה הים | 53 |
Und leitete sie sicher, daß sie sich nicht fürchteten; aber ihre Feinde bedeckte das Meer.
| ויביאם אל-גבול קדשו הר-זה קנתה ימינו | 54 |
Und er brachte sie zu seiner heiligen Grenze, zu diesem Berge, den seine Rechte erworben hat,
| ויגרש מפניהם גוים-- ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל | 55 |
und vertrieb vor ihnen her die Völker und ließ ihnen das Erbe austeilen und ließ in jener Hütten die Stämme Israels wohnen.
| וינסו וימרו את-אלהים עליון ועדותיו לא שמרו | 56 |
Aber sie versuchten und erzürnten Gott den Höchsten und hielten ihre Zeugnisse nicht
| ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה | 57 |
und fielen zurück und verachteten alles wie ihre Väter und hielten nicht, gleichwie ein loser Bogen,
| ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו | 58 |
und erzürnten ihn mit ihren Höhen und reizten ihn mit ihren Götzen.
| שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל | 59 |
Und da das Gott hörte, entbrannte er und verwarf Israel ganz,
| ויטש משכן שלו אהל שכן באדם | 60 |
daß er seine Wohnung zu Silo ließ fahren, die Hütte, da er unter Menschen wohnte,
| ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד-צר | 61 |
und gab seine Macht ins Gefängnis und seine Herrlichkeit in die Hand des Feindes
| ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר | 62 |
und übergab sein Volk ins Schwert und entbrannte über sein Erbe.
| בחוריו אכלה-אש ובתולתיו לא הוללו | 63 |
Ihre junge Mannschaft fraß das Feuer, und ihre Jungfrauen mußten ungefreit bleiben.
| כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה | 64 |
Ihre Priester fielen durchs Schwert, und waren keine Witwen, die da weinen sollten.
| ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין | 65 |
Und der Herr erwachte wie ein Schlafender, wie ein Starker jauchzt, der vom Wein kommt,
| ויך-צריו אחור חרפת עולם נתן למו | 66 |
und schlug seine Feinde zurück und hängte ihnen ewige Schande an.
| וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר | 67 |
Und er verwarf die Hütte Josephs und erwählte nicht den Stamm Ephraim,
| ויבחר את-שבט יהודה את-הר ציון אשר אהב | 68 |
sondern erwählte den Stamm Juda, den Berg Zion, welchen er liebte.
| ויבן כמו-רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם | 69 |
Und baute sein Heiligtum hoch, wie die Erde, die ewiglich fest stehen soll.
| ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן | 70 |
Und erwählte seinen Knecht David und nahm ihn von den Schafställen;
| מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו | 71 |
von den säugenden Schafen holte er ihn, daß er sein Volk Jakob weiden sollte und sein Erbe Israel.
| וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם | 72 |
Und er weidete sie auch mit aller Treue und regierte mit allem Fleiß.
