תהילים 78
| משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי-פי | 1 |
Ein Lehrgedicht, von Asaph. - Mein Volk! Hab acht auf meine Lehre! Zu meines Mundes Reden neiget euer Ohr!
| אפתחה במשל פי אביעה חידות מני-קדם | 2 |
Ich öffne meinen Mund zu einem Spruch. Ich künd Gesänge aus der Vorzeit Tagen,
| אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו-לנו | 3 |
die wir vernommen und jetzt wissen, die unsre Väter uns erzählt.
| לא נכחד מבניהם-- לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה | 4 |
Wir, ihre Kinder, wollen über sie nicht schweigen. Wir wollen künftigem Geschlecht des Herren Ruhmestaten künden und seine Macht und Wunder, die er tat.
| ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את-אבותינו-- להודיעם לבניהם | 5 |
Zum Brauch hat er's in Jakob eingesetzt, zur heiligen Pflicht in Israel gemacht. Denn unsern Vätern hat er anbefohlen, sie ihren Kindern kundzutun,
| למען ידעו דור אחרון--בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם | 6 |
auf daß ein späteres Geschlecht sie kenne, die Enkel, die geboren würden, sie ihren Kindern wiederum verkünden.
| וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי-אל ומצותיו ינצרו | 7 |
Sie sollten Gott vertrauen und nicht vergessen Gottes Taten und seine Vorschriften befolgen
| ולא יהיו כאבותם-- דור סורר ומרה דור לא-הכין לבו ולא-נאמנה את-אל רוחו | 8 |
und nicht, wie ihre Väter, werden ein widerspenstig, trotziges Geschlecht, solch ein Geschlecht von wankendem Gemüt und ungetreuem Herzen gegen Gott.
| בני-אפרים נושקי רומי-קשת הפכו ביום קרב | 9 |
Ganz unvernünftige Söhne, voller Trug, das Leben werfen sie hinweg und wenden sich am Trübsalstage ab;
| לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת | 10 |
sie halten Gottes Bündnis nicht und wollen nicht nach seiner Lehre wandeln.
| וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם | 11 |
Und sie vergessen seine Werke gänzlich und seine Wunder, die er ihnen zeigt.
| נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה-צען | 12 |
Vor ihren Vätern tat er Unvergleichliches, im Land Ägypten, im Gefild von Tanis.
| בקע ים ויעבירם ויצב-מים כמו-נד | 13 |
Er spaltete das Meer und führte sie hindurch und ließ das Wasser dammgleich stehen.
| וינחם בענן יומם וכל-הלילה באור אש | 14 |
Er leitete bei Tag sie mit der Wolke, die ganze Nacht mit Feuerschein,
| יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה | 15 |
und ließ die Felsen in der Wüste sprudeln und tränkte sie in Fülle wie mit Fluten.
| ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים | 16 |
Aus Steinen ließ er Bäche quellen, wie Ströme Wasser sprudeln.
| ויוסיפו עוד לחטא-לו-- למרות עליון בציה | 17 |
Allein sie sündigten noch weiter gegen ihn und widersetzten sich dem Höchsten in der Wüste.
| וינסו-אל בלבבם-- לשאל-אכל לנפשם | 18 |
Und sie versuchten Gott in ihrem Herzen, für ihre Gelüste Speise heischend.
| וידברו באלהים אמרו היוכל אל--לערך שלחן במדבר | 19 |
Sie sprachen gegen Gott und fragten: "Vermag es Gott, selbst in der Wüste einen Tisch zu decken?
| הן הכה-צור ויזובו מים-- ונחלים ישטפו הגם-לחם יוכל תת אם-יכין שאר לעמו | 20 |
Den Felsen schlug er zwar; das Wasser floß, die Bäche strömten. Vermag er aber Brot zu geben und seinem Volke Fleisch zu spenden?"
| לכן שמע יהוה-- ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם-אף עלה בישראל | 21 |
Der Herr vernahm's und wurde zornig; ein Feuer loderte in Jakob auf; ein Zorn erhob sich gegen Israel,
| כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו | 22 |
weil sie an Gott nicht glaubten und nicht auf seine Hilfe bauten.
| ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח | 23 |
Doch er gebot den Wolken oben und tat des Himmels Pforten auf,
| וימטר עליהם מן לאכל ודגן-שמים נתן למו | 24 |
hernieder ließ er Manna auf sie regnen, um sie zu speisen, schenkte ihnen Himmelsbrot.
| לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע | 25 |
Das Brot der Engel konnte jeder essen; er sandte ihnen Kost in Fülle.
| יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן | 26 |
Er ließ den Morgenwind am Himmel wehen; den Südwind führte er durch seine Macht herbei.
| וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף | 27 |
Dann ließ er Fleisch wie Staub auf sie herniederregnen, wie Meeressand Geflügel.
| ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו | 28 |
Er ließ es in ihr Lager fallen, um seine Wohnstatt ringsumher.
| ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם | 29 |
Sie aßen, wurden übersatt; was sie gewünscht, verlieh er ihnen.
| לא-זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם | 30 |
Noch war nicht ihre Lust gestillt, noch war die Kost in ihrem Munde,
| ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע | 31 |
als Gottes Zorn sich gegen sie erhob, die Feisten unter ihnen würgte, die junge Mannschaft Israels zu Boden streckte.
| בכל-זאת חטאו-עוד ולא-האמינו בנפלאותיו | 32 |
Bei all dem sündigten sie weiter und glaubten nicht an seine Wunderkräfte.
| ויכל-בהבל ימיהם ושנותם בבהלה | 33 |
Da ließ er ihre Tage zwecklos schwinden und ihre Jahre in Enttäuschung.
| אם-הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו-אל | 34 |
Zwar fragten sie nach ihm, wenn er sie würgte, verlangten wiederum nach Gott,
| ויזכרו כי-אלהים צורם ואל עליון גאלם | 35 |
wohl eingedenk, daß Gott ihr Hort, der höchste Gott ihr Retter sei.
| ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו-לו | 36 |
Allein sie täuschten ihn mit ihrem Munde, belogen ihn mit ihrer Zunge.
| ולבם לא-נכון עמו ולא נאמנו בבריתו | 37 |
Ihr Herz war unaufrichtig gegen ihn; mit seinem Bunde meinten sie's nicht ehrlich.
| והוא רחום יכפר עון-- ולא-ישחית והרבה להשיב אפו ולא-יעיר כל-חמתו | 38 |
Doch er, erbarmungsvoll, vergab die Schuld, vertilgte nicht; oft hielt er seinen Zorn zurück und ließ nicht seinen Grimm austoben,
| ויזכר כי-בשר המה רוח הולך ולא ישוב | 39 |
wohl eingedenk, daß sie nur Fleisch, ein Windhauch, der verschwindet ohne Wiederkehr.
| כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון | 40 |
Wie oft erzürnten sie ihn in der Wüste und reizten ihn im Steppenland,
| וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו | 41 |
versuchten immer wieder Gott, erbitterten die Heiligen Israels,
| לא-זכרו את-ידו יום אשר-פדם מני-צר | 42 |
gedachten nimmer seiner Macht, des Tages, da er vor dem Feinde sie gerettet,
| אשר-שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה-צען | 43 |
wie er vor den Ägyptern seine Zeichen tat, an dem Gefild von Tanis seine Wunder:
| ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל-ישתיון | 44 |
In Blut verwandelte er ihre Ströme; untrinkbar ward ihr fließend Wasser.
| ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם | 45 |
Er sandte Ungeziefer unter sie, das sie verzehrte, und Frösche ihnen zum Verderben.
| ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה | 46 |
Der Raupe gab er ihre Früchte preis und ihre Arbeit der Heuschrecke.
| יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל | 47 |
Er schlug mit Hagel ihren Weinstock und ihren Maulbeerbaum durch Reif.
| ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים | 48 |
Er gab ihr Vieh dem Hagel preis, den Blitzen ihre Herden.
| ישלח-בם חרון אפו--עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים | 49 |
Er ließ die Hitze seines Zornes auf sie los, nur Grimm und Wut und Angst, von Unglücksboten eine Schar.
| יפלס נתיב לאפו לא-חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר | 50 |
So ließ er seinem Zorne freien Lauf, verschonte ihre Seele mit dem Tode nicht. Er gab der Pest ihr Leben preis,
| ויך כל-בכור במצרים ראשית אונים באהלי-חם | 51 |
und in Ägypten schlug er alle Erstgeburt, die Jugendblüte in den Zelten Chams.
| ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר | 52 |
Er führte, Schäflein gleich, sein Volk heraus und lenkte sie wie in der Steppe eine Herde.
| וינחם לבטח ולא פחדו ואת-אויביהם כסה הים | 53 |
Er leitete sie sicher, daß sie nichts zu fürchten hatten; das Meer bedeckte ihre Feinde.
| ויביאם אל-גבול קדשו הר-זה קנתה ימינו | 54 |
Er brachte sie zu seinem heiligen Gebiete, zu jenem Berg, den seine Rechte sich erworben,
| ויגרש מפניהם גוים-- ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל | 55 |
vertrieb vor ihnen weg die Heiden, verloste sie als erblichen Besitz und ließ die Stämme Israels in ihren Zelten wohnen.
| וינסו וימרו את-אלהים עליון ועדותיו לא שמרו | 56 |
Und doch versuchten sie und reizten Gott, den Höchsten, und hielten nimmer seine Satzungen.
| ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה | 57 |
Wie ihre Väter wichen sie und fielen ab; sie wurden wie ein schlaffer Bogen.
| ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו | 58 |
Sie reizten ihn zum Zorn durch ihre Höhen, zur Eifersucht durch ihre Götzenbilder.
| שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל | 59 |
Gott hörte dies und wurde zornig, und Israel verwarf er völlig,
| ויטש משכן שלו אהל שכן באדם | 60 |
verließ zu Silo seinen Sitz, das Zelt, in dein er unter Menschen wohnte;
| ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד-צר | 61 |
gab seine Ehre in Gefangenschaft und seine Zier in Feindeshand
| ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר | 62 |
und gab sein Volk dem Schwerte preis, entrüstet über dies sein Eigentum.
| בחוריו אכלה-אש ובתולתיו לא הוללו | 63 |
Die jungen Männer fraß das Feuer, und seine Jungfraun durften keine Totenklage halten.
| כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה | 64 |
Hinfielen seine Priester durch das Schwert, und seine Witwen weinten nicht dazu.
| ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין | 65 |
Doch wie vom Schlaf erwachte da der Herr, gleichwie ein Held vom Weine jauchzend.
| ויך-צריו אחור חרפת עולם נתן למו | 66 |
Im Rücken schlug er seine Feinde, belegte sie mit ewigem Schimpf.
| וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר | 67 |
Doch er verschmähte Josephs Zelt; den Stamm von Ephraim erkor er nicht.
| ויבחר את-שבט יהודה את-הר ציון אשר אהב | 68 |
Vielmehr erkor er Judas Stamm, den Sionsberg, der ihm so lieb.
| ויבן כמו-רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם | 69 |
Er baute Himmelshöhen gleich sein Heiligtum und gleich der Erde, die er ewig gründete.
| ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן | 70 |
Und er erkor sich David, seinen Knecht, entriß ihn seiner Herde Hürden.
| מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו | 71 |
Vom Milchvieh nahm er ihn hinweg, sein Volk zu weiden in Jakob, in Israel die ewig Seinen.
| וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם | 72 |
Mit frommem Sinne weidete er sie und führte sie mit kluger Hand.
