< תהילים 78 >

משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי-פי 1
Pour instruire. D’Asaph. Prête l’oreille à ma loi, mon peuple! inclinez vos oreilles aux paroles de ma bouche.
אפתחה במשל פי אביעה חידות מני-קדם 2
J’ouvrirai ma bouche en paraboles, j’annoncerai les énigmes [des jours] d’autrefois,
אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו-לנו 3
Que nous avons entendues et connues, et que nos pères nous ont racontées.
לא נכחד מבניהם-- לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה 4
Nous ne les cèlerons pas à leurs fils; nous raconterons à la génération à venir les louanges de l’Éternel, et sa force, et ses merveilles qu’il a faites.
ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את-אבותינו-- להודיעם לבניהם 5
Il a établi un témoignage en Jacob, et il a mis en Israël une loi qu’il a commandée à nos pères, pour qu’ils les fassent connaître à leurs fils,
למען ידעו דור אחרון--בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם 6
Afin que la génération à venir, les fils qui naîtraient, les connaissent, [et] qu’ils se lèvent et les annoncent à leurs fils,
וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי-אל ומצותיו ינצרו 7
Et qu’ils mettent leur confiance en Dieu, et qu’ils n’oublient pas les œuvres de Dieu, et qu’ils observent ses commandements,
ולא יהיו כאבותם-- דור סורר ומרה דור לא-הכין לבו ולא-נאמנה את-אל רוחו 8
Et qu’ils ne soient pas, comme leurs pères, une génération indocile et rebelle, une génération qui n’a point affermi son cœur, et dont l’esprit n’a pas été fidèle à Dieu.
בני-אפרים נושקי רומי-קשת הפכו ביום קרב 9
Les fils d’Éphraïm, armés [et] tirant de l’arc, ont tourné le dos le jour du combat.
לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת 10
Ils n’ont pas gardé l’alliance de Dieu, et ont refusé de marcher selon sa loi;
וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם 11
Et ils ont oublié ses actes et ses œuvres merveilleuses, qu’il leur avait fait voir.
נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה-צען 12
Il fit des merveilles devant leurs pères dans le pays d’Égypte, dans la campagne de Tsoan.
בקע ים ויעבירם ויצב-מים כמו-נד 13
Il fendit la mer, et les fit passer: il fit se dresser les eaux comme un monceau;
וינחם בענן יומם וכל-הלילה באור אש 14
Et il les conduisit, le jour par une nuée, et toute la nuit par une lumière de feu.
יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה 15
Il fendit les rochers dans le désert, et les abreuva comme aux abîmes, abondamment;
ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים 16
Et il fit sortir des ruisseaux du rocher, et fit couler les eaux comme des fleuves.
ויוסיפו עוד לחטא-לו-- למרות עליון בציה 17
Et ils péchèrent de nouveau contre lui, irritant le Très-haut dans le désert;
וינסו-אל בלבבם-- לשאל-אכל לנפשם 18
Et ils tentèrent Dieu dans leurs cœurs, en demandant de la viande selon leur désir;
וידברו באלהים אמרו היוכל אל--לערך שלחן במדבר 19
Et ils parlèrent contre Dieu; ils dirent: Dieu pourrait-il dresser une table dans le désert?
הן הכה-צור ויזובו מים-- ונחלים ישטפו הגם-לחם יוכל תת אם-יכין שאר לעמו 20
Voici, il a frappé le rocher, et les eaux ont coulé, et des rivières ont débordé: pourrait-il aussi donner du pain, ou préparer de la chair à son peuple?
לכן שמע יהוה-- ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם-אף עלה בישראל 21
C’est pourquoi l’Éternel les entendit, et se mit en grande colère; et le feu s’alluma contre Jacob, et la colère aussi monta contre Israël,
כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו 22
Car ils ne crurent pas Dieu, et ne se fièrent pas en son salut,
ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח 23
Bien qu’il ait commandé aux nuées d’en haut, et qu’il ait ouvert les portes des cieux,
וימטר עליהם מן לאכל ודגן-שמים נתן למו 24
Et qu’il ait fait pleuvoir sur eux la manne pour manger, et qu’il leur ait donné le blé des cieux:
לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע 25
L’homme mangea le pain des puissants; il leur envoya des vivres à satiété.
יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן 26
Il fit lever dans les cieux le vent d’orient, et il amena par sa puissance le vent du midi;
וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף 27
Et il fit pleuvoir sur eux de la chair comme de la poussière, et, comme le sable des mers, des oiseaux ailés;
ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו 28
Et il les fit tomber au milieu de leur camp, autour de leurs demeures.
ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם 29
Et ils en mangèrent, et en furent abondamment rassasiés. Il leur envoya ce qu’ils convoitaient.
לא-זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם 30
Ils ne s’étaient pas encore détournés de leur convoitise, leur viande était encore dans leur bouche,
ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע 31
Que la colère de Dieu monta contre eux; et il tua de leurs hommes forts, et abattit les hommes d’élite d’Israël.
בכל-זאת חטאו-עוד ולא-האמינו בנפלאותיו 32
Avec tout cela ils péchèrent encore, et ne crurent point par ses œuvres merveilleuses;
ויכל-בהבל ימיהם ושנותם בבהלה 33
Et il consuma leurs jours par la vanité, et leurs années par la frayeur.
אם-הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו-אל 34
S’il les tuait, alors ils le recherchaient, et ils se retournaient, et cherchaient Dieu dès le matin;
ויזכרו כי-אלהים צורם ואל עליון גאלם 35
Et ils se souvenaient que Dieu était leur rocher, et Dieu, le Très-haut, leur rédempteur;
ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו-לו 36
Mais ils le flattaient de leur bouche et ils lui mentaient de leur langue;
ולבם לא-נכון עמו ולא נאמנו בבריתו 37
Et leur cœur n’était pas ferme envers lui, et ils ne furent pas fidèles dans son alliance.
והוא רחום יכפר עון-- ולא-ישחית והרבה להשיב אפו ולא-יעיר כל-חמתו 38
Mais lui, étant miséricordieux, pardonna l’iniquité et ne [les] détruisit pas; mais il détourna souvent sa colère, et n’éveilla pas toute sa fureur.
ויזכר כי-בשר המה רוח הולך ולא ישוב 39
Et il se souvint qu’ils étaient chair, un souffle qui passe et ne revient pas.
כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון 40
Que de fois ils l’irritèrent dans le désert, [et] le provoquèrent dans le lieu désolé!
וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו 41
Et ils recommencèrent et tentèrent Dieu, et affligèrent le Saint d’Israël:
לא-זכרו את-ידו יום אשר-פדם מני-צר 42
Ils ne se souvinrent pas de sa main au jour où il les avait délivrés de l’oppresseur,
אשר-שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה-צען 43
Lorsqu’il mit ses signes en Égypte, et ses prodiges dans les campagnes de Tsoan,
ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל-ישתיון 44
Et qu’il changea en sang leurs canaux et leurs courants d’eau, de sorte qu’ils n’en puissent pas boire;
ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם 45
Il envoya contre eux des mouches qui les dévorèrent, et des grenouilles qui les détruisirent;
ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה 46
Et il livra leurs fruits à la locuste, et leur travail à la sauterelle.
יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל 47
Il fit périr leurs vignes par la grêle, et leurs sycomores par les grêlons;
ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים 48
Et il livra leur bétail à la grêle, et leurs troupeaux à la foudre.
ישלח-בם חרון אפו--עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים 49
Il envoya sur eux l’ardeur de sa colère, la fureur, et l’indignation, et la détresse, une troupe d’anges de malheur.
יפלס נתיב לאפו לא-חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר 50
Il fraya un chemin à sa colère; il ne préserva pas leurs âmes de la mort, et livra leur vie à la peste;
ויך כל-בכור במצרים ראשית אונים באהלי-חם 51
Et il frappa tout premier-né en Égypte, les prémices de la vigueur dans les tentes de Cham.
ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר 52
Et il fit partir son peuple comme des brebis, et les mena comme un troupeau dans le désert;
וינחם לבטח ולא פחדו ואת-אויביהם כסה הים 53
Et il les conduisit sains et saufs, et ils furent sans crainte; et la mer couvrit leurs ennemis.
ויביאם אל-גבול קדשו הר-זה קנתה ימינו 54
Et il les introduisit dans les confins de sa sainte [terre], cette montagne que sa droite s’est acquise.
ויגרש מפניהם גוים-- ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל 55
Et il chassa de devant eux les nations, et leur partagea un héritage, et fit habiter dans leurs tentes les tribus d’Israël.
וינסו וימרו את-אלהים עליון ועדותיו לא שמרו 56
Mais ils tentèrent et irritèrent le Dieu Très-haut, et ne gardèrent pas ses témoignages,
ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה 57
Et se retirèrent, et agirent infidèlement, comme leurs pères; ils tournèrent comme un arc trompeur.
ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו 58
Et ils le provoquèrent à colère par leurs hauts lieux, et l’émurent à jalousie par leurs images taillées.
שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל 59
Dieu l’entendit, et se mit en grande colère, et il méprisa fort Israël.
ויטש משכן שלו אהל שכן באדם 60
Et il abandonna la demeure de Silo, la tente où il avait habité parmi les hommes;
ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד-צר 61
Et il livra à la captivité sa force, et sa magnificence en la main de l’ennemi;
ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר 62
Et il livra son peuple à l’épée, et se mit en grande colère contre son héritage:
בחוריו אכלה-אש ובתולתיו לא הוללו 63
Le feu dévora leurs jeunes hommes, et leurs vierges ne furent pas célébrées;
כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה 64
Leurs sacrificateurs tombèrent par l’épée, et leurs veuves ne se lamentèrent pas.
ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין 65
Alors le Seigneur s’éveilla comme un homme qui dort, et comme un homme puissant qui, [animé] par le vin, pousse des cris.
ויך-צריו אחור חרפת עולם נתן למו 66
Et il frappa ses ennemis par-derrière, il les livra à un opprobre éternel.
וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר 67
Et il méprisa la tente de Joseph, et ne choisit pas la tribu d’Éphraïm;
ויבחר את-שבט יהודה את-הר ציון אשר אהב 68
Mais il choisit la tribu de Juda, la montagne de Sion qu’il aima.
ויבן כמו-רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם 69
Et il bâtit son sanctuaire comme des lieux très hauts, comme la terre qu’il a fondée pour toujours.
ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן 70
Et il choisit David, son serviteur, et le prit des parcs des brebis;
מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו 71
Il le fit venir d’auprès des brebis qui allaitent, pour paître Jacob, son peuple, et Israël, son héritage.
וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם 72
Et il les fit paître selon l’intégrité de son cœur, et les conduisit par l’intelligence de ses mains.

< תהילים 78 >