< תהילים 78 >
משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי-פי | 1 |
A maskil of Asaph. My people, attend to my teaching: bend your ears to the words of my mouth,
אפתחה במשל פי אביעה חידות מני-קדם | 2 |
as I open my mouth in a poem on the riddling story of the past.
אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו-לנו | 3 |
What we have heard and known, and what our ancestors have told us,
לא נכחד מבניהם-- לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה | 4 |
we will not hide from their children. We will tell to the next generation the praises and might of the Lord, and the wonders that he has done.
ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את-אבותינו-- להודיעם לבניהם | 5 |
He set up a testimony in Jacob, a law he appointed in Israel, which he commanded our ancestors to make known to their children,
למען ידעו דור אחרון--בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם | 6 |
that the next generation should know it, that the children yet to be born should arise and tell their children;
וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי-אל ומצותיו ינצרו | 7 |
that in God they might put their confidence, and not forget God’s works; but that they might keep his commandments,
ולא יהיו כאבותם-- דור סורר ומרה דור לא-הכין לבו ולא-נאמנה את-אל רוחו | 8 |
and not be like their ancestors, a generation defiant and stubborn, a generation with heart unsteady, and spirit unfaithful towards God.
בני-אפרים נושקי רומי-קשת הפכו ביום קרב | 9 |
Ephraimites, armed bowmen, turned back in the day of battle.
לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת | 10 |
They did not keep God’s covenant, they refused to walk in his law.
וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם | 11 |
They forgot what he had done, and the wonders he had shown them.
נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה-צען | 12 |
He did wonders before their ancestors in the country of Zoan in Egypt.
בקע ים ויעבירם ויצב-מים כמו-נד | 13 |
Through the sea which he split he brought them, making waters stand up like a heap;
וינחם בענן יומם וכל-הלילה באור אש | 14 |
he led them by day with a cloud, all the night with a light of fire.
יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה | 15 |
From the rocks which he split in the wilderness, he gave them to drink as of ocean’s abundance.
ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים | 16 |
He brought streams out of the rock, and made water run down like rivers.
ויוסיפו עוד לחטא-לו-- למרות עליון בציה | 17 |
Yet they still went on sinning against him, they defied the Most High in the desert.
וינסו-אל בלבבם-- לשאל-אכל לנפשם | 18 |
They wilfully challenged God, demanding the food that they longed for.
וידברו באלהים אמרו היוכל אל--לערך שלחן במדבר | 19 |
‘Is God able,’ such was their challenge, ‘to spread in the desert a table?
הן הכה-צור ויזובו מים-- ונחלים ישטפו הגם-לחם יוכל תת אם-יכין שאר לעמו | 20 |
From the rock that he struck there gushed water, and torrents that overflowed; but can he also give bread, or provide his people with meat?’
לכן שמע יהוה-- ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם-אף עלה בישראל | 21 |
When the Lord heard this, he was furious, and fire was kindled on Jacob, anger flared up against Israel.
כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו | 22 |
For they put no trust in God, no confidence in his help.
ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח | 23 |
So he summoned the clouds above; and, opening the doors of heaven,
וימטר עליהם מן לאכל ודגן-שמים נתן למו | 24 |
he rained manna upon them for food, and grain of heaven he gave them.
לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע | 25 |
Everyone ate the bread of angels; he sent them food to the full.
יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן | 26 |
He launched the east wind in the heavens, and guided the south by his power.
וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף | 27 |
He rained meat upon them like dust, winged bird like the sand of the sea.
ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו | 28 |
In the midst of their camp he dropped it, all around their tents.
ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם | 29 |
They ate and were more than filled; he had brought them the thing they desired.
לא-זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם | 30 |
But the thing they desired became loathsome: while their food was still in their mouths,
ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע | 31 |
the wrath of God rose against them. He slew the stoutest among them, and laid low the young men of Israel.
בכל-זאת חטאו-עוד ולא-האמינו בנפלאותיו | 32 |
Yet for all this they sinned yet more, and refused to believe in his wonders.
ויכל-בהבל ימיהם ושנותם בבהלה | 33 |
So he ended their days in a breath, and their years in sudden dismay.
אם-הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו-אל | 34 |
When he slew them, then they sought after him, they turned and sought God with diligence.
ויזכרו כי-אלהים צורם ואל עליון גאלם | 35 |
They remembered that God was their rock, and the Most High God their redeemer.
ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו-לו | 36 |
But they flattered him with their mouth, and lied to him with their tongue.
ולבם לא-נכון עמו ולא נאמנו בבריתו | 37 |
Their heart was not steady with him, they were faithless to his covenant.
והוא רחום יכפר עון-- ולא-ישחית והרבה להשיב אפו ולא-יעיר כל-חמתו | 38 |
But he is full of pity: he pardons sin and destroys not. Often he turns his anger away, without stirring his wrath at all.
ויזכר כי-בשר המה רוח הולך ולא ישוב | 39 |
So he remembered that they were but flesh, breath that passes and does not return.
כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון | 40 |
But how often they rebelled in the desert, and caused him grief in the wilderness,
וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו | 41 |
tempting God again and again, provoking the Holy One of Israel.
לא-זכרו את-ידו יום אשר-פדם מני-צר | 42 |
They did not remember his strength, nor the day he redeemed from the foe,
אשר-שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה-צען | 43 |
how he set his signs in Egypt, in the country of Zoan his wonders.
ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל-ישתיון | 44 |
He turned their canals into blood, their streams undrinkable.
ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם | 45 |
He sent forth flies, which devoured them; frogs, too, which destroyed them.
ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה | 46 |
Their crops he gave to the caterpillar, and the fruits of their toil to the locust.
יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל | 47 |
He slew their vines with hail, and their sycamore trees with frost.
ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים | 48 |
He delivered their cattle to the hail, and their flocks to bolts of fire.
ישלח-בם חרון אפו--עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים | 49 |
He let loose his hot anger among them, fury and wrath and distress, a band of destroying angels.
יפלס נתיב לאפו לא-חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר | 50 |
He cleared a path for his anger, did not spare them from death, but gave them over to pestilence.
ויך כל-בכור במצרים ראשית אונים באהלי-חם | 51 |
He struck down all the firstborn in Egypt, the first fruits of their strength in the tents of Ham.
ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר | 52 |
He led forth his people like sheep, he was guide to his flock in the desert.
וינחם לבטח ולא פחדו ואת-אויביהם כסה הים | 53 |
Securely he led them, and free from fear, while their foes were drowned in the sea.
ויביאם אל-גבול קדשו הר-זה קנתה ימינו | 54 |
To his holy realm he brought them, to the mountain his right hand had purchased.
ויגרש מפניהם גוים-- ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל | 55 |
He drove out the nations before them, and allotted their land for possession, and their tents for Israel to live in.
וינסו וימרו את-אלהים עליון ועדותיו לא שמרו | 56 |
Yet they tempted and angered the Most High God, they did not observe his decrees.
ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה | 57 |
They drew back, false like their ancestors; they failed like a treacherous bow.
ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו | 58 |
Their shrines stirred him to anger, their idols moved him to jealousy.
שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל | 59 |
When God heard of this, he was furious, and he spurned Israel utterly.
ויטש משכן שלו אהל שכן באדם | 60 |
He abandoned his home in Shiloh, the tent he had pitched among people.
ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד-צר | 61 |
He gave his strength up to captivity, his glory to the hands of the foe.
ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר | 62 |
He gave his people to the sword, he was furious with his own.
בחוריו אכלה-אש ובתולתיו לא הוללו | 63 |
Fire devoured their young men, and their maidens had no marriage-song.
כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה | 64 |
Their priests fell by the sword, and their widows could not weep.
ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין | 65 |
Then the Lord awoke as from sleep, like a warrior flushed with wine;
ויך-צריו אחור חרפת עולם נתן למו | 66 |
and he beat back his foes, putting them to perpetual scorn.
וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר | 67 |
He disowned the tent of Joseph, he rejected the tribe of Ephraim;
ויבחר את-שבט יהודה את-הר ציון אשר אהב | 68 |
but he chose the tribe of Judah, Mount Zion, which he loves.
ויבן כמו-רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם | 69 |
And he built like the heights his sanctuary, like the earth which he founded forever.
ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן | 70 |
And he chose David his servant, taking him from the sheepfolds.
מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו | 71 |
From the mother-ewes he brought him, to be shepherd to Jacob his people, and to Israel his inheritance.
וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם | 72 |
With upright heart did he shepherd them, and with skilful hands did he guide them.