תהילים 78
| משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי-פי | 1 |
En Maskil af Asaf. Lyt, mit Folk, til min Lære, bøj eders Øre til Ord fra min Mund;
| אפתחה במשל פי אביעה חידות מני-קדם | 2 |
jeg vil aabne min Mund med Billedtale, fremsætte Gaader fra fordums Tid,
| אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו-לנו | 3 |
hvad vi har hørt og ved, hvad vore Fædre har sagt os;
| לא נכחד מבניהם-- לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה | 4 |
vi dølger det ikke for deres Børn, men melder en kommende Slægt om HERRENS Ære og Vælde og Underne, som han har gjort.
| ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את-אבותינו-- להודיעם לבניהם | 5 |
Han satte et Vidnesbyrd i Jakob, i Israel gav han en Lov, idet han bød vore Fædre at lade deres Børn det vide,
| למען ידעו דור אחרון--בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם | 6 |
at en senere Slægt kunde vide det, og Børn, som fødtes siden, staa frem og fortælle deres Børn derom,
| וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי-אל ומצותיו ינצרו | 7 |
saa de slaar deres Lid til Gud og ikke glemmer Guds Gerninger, men overholder hans Bud,
| ולא יהיו כאבותם-- דור סורר ומרה דור לא-הכין לבו ולא-נאמנה את-אל רוחו | 8 |
ej slægter Fædrene paa, en vanartet, stridig Slægt, hvis Hjerte ikke var fast, hvis Aand var utro mod Gud
| בני-אפרים נושקי רומי-קשת הפכו ביום קרב | 9 |
— Efraims Børn var rustede Bueskytter, men svigted paa Stridens Dag —
| לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת | 10 |
Gudspagten holdt de ikke, de nægtede at følge hans Lov;
| וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם | 11 |
hans Gerninger gik dem ad Glemme, de Undere, han lod dem skue.
| נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה-צען | 12 |
Han gjorde Undere for deres Fædre i Ægypten paa Zoans Mark;
| בקע ים ויעבירם ויצב-מים כמו-נד | 13 |
han kløved Havet og førte dem over, lod Vandet staa som en Vold;
| וינחם בענן יומם וכל-הלילה באור אש | 14 |
han ledede dem ved Skyen om Dagen, Natten igennem ved Ildens Skær;
| יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה | 15 |
han kløvede Klipper i Ørkenen, lod dem rigeligt drikke som af Strømme,
| ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים | 16 |
han lod Bække rinde af Klippen og Vand strømme ned som Floder.
| ויוסיפו עוד לחטא-לו-- למרות עליון בציה | 17 |
Men de blev ved at synde imod ham og vække den Højestes Vrede i Ørkenen;
| וינסו-אל בלבבם-- לשאל-אכל לנפשם | 18 |
de fristede Gud i Hjertet og krævede Mad til at stille Sulten,
| וידברו באלהים אמרו היוכל אל--לערך שלחן במדבר | 19 |
de talte mod Gud og sagde: »Kan Gud dække Bord i en Ørken?
| הן הכה-צור ויזובו מים-- ונחלים ישטפו הגם-לחם יוכל תת אם-יכין שאר לעמו | 20 |
Se, Klippen slog han, saa Vand flød frem, og Bække vælded ud; mon han ogsaa kan give Brød og skaffe Kød til sit Folk?«
| לכן שמע יהוה-- ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם-אף עלה בישראל | 21 |
Det hørte HERREN, blev vred, der tændtes en Ild mod Jakob, ja Vrede kom op mod Israel,
| כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו | 22 |
fordi de ikke troede Gud eller stolede paa hans Frelse.
| ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח | 23 |
Da bød han Skyerne oventil, lod Himlens Døre aabne
| וימטר עליהם מן לאכל ודגן-שמים נתן למו | 24 |
og Manna regne paa dem til Føde, han gav dem Himmelkorn;
| לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע | 25 |
Mennesker spiste Englebrød, han sendte dem Mad at mætte sig med.
| יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן | 26 |
Han rejste Østenvinden paa Himlen, førte Søndenvinden frem ved sin Kraft;
| וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף | 27 |
Kød lod han regne paa dem som Støv og vingede Fugle som Havets Sand,
| ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו | 28 |
lod dem falde midt i sin Lejr, rundt omkring sine Boliger;
| ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם | 29 |
Og de spiste sig overmætte, hvad de ønsked, lod han dem faa.
| לא-זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם | 30 |
Men før deres Attraa var stillet, mens Maden var i deres Mund,
| ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע | 31 |
rejste Guds Vrede sig mod dem; han vog deres kraftige Mænd, fældede Israels Ynglinge.
| בכל-זאת חטאו-עוד ולא-האמינו בנפלאותיו | 32 |
Og dog blev de ved at synde og troede ej paa hans Undere.
| ויכל-בהבל ימיהם ושנותם בבהלה | 33 |
Da lod han deres Dage svinde i Tomhed og endte brat deres Aar.
| אם-הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו-אל | 34 |
Naar han vog dem, søgte de ham, vendte om og spurgte om Gud,
| ויזכרו כי-אלהים צורם ואל עליון גאלם | 35 |
kom i Hu, at Gud var deres Klippe, Gud den Allerhøjeste deres Genløser.
| ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו-לו | 36 |
De hyklede for ham med Munden, løj for ham med deres Tunge;
| ולבם לא-נכון עמו ולא נאמנו בבריתו | 37 |
deres Hjerter holdt ikke fast ved ham, hans Pagt var de ikke tro.
| והוא רחום יכפר עון-- ולא-ישחית והרבה להשיב אפו ולא-יעיר כל-חמתו | 38 |
Og dog er han barmhjertig, han tilgiver Misgerning, lægger ej øde, hans Vrede lagde sig Gang paa Gang, han lod ikke sin Harme fuldt bryde frem;
| ויזכר כי-בשר המה רוח הולך ולא ישוב | 39 |
han kom i Hu, de var Kød, et Pust, der svinder og ej vender tilbage.
| כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון | 40 |
Hvor tit stod de ham ikke imod i Ørkenen og voldte ham Sorg i det øde Land!
| וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו | 41 |
De fristede atter Gud, de krænkede Israels Hellige;
| לא-זכרו את-ידו יום אשר-פדם מני-צר | 42 |
hans Haand kom de ikke i Hu, den Dag han friede dem fra Fjenden,
| אשר-שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה-צען | 43 |
da han gjorde sine Tegn i Ægypten, sine Undere paa Zoans Mark,
| ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל-ישתיון | 44 |
forvandled deres Floder til Blod, saa de ej kunde drikke af Strømmene,
| ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם | 45 |
sendte Myg imod dem, som aad dem, og Frøer, som lagde dem øde,
| ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה | 46 |
gav Æderen, hvad de avlede, Græshoppen al deres Høst,
| יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל | 47 |
slog deres Vinstokke ned med Hagl, deres Morbærtræer med Frost,
| ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים | 48 |
prisgav Kvæget for Hagl og deres Hjorde for Lyn.
| ישלח-בם חרון אפו--עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים | 49 |
Han sendte sin Vredesglød mod dem, Harme, Vrede og Trængsel, en Sendefærd af Ulykkesengle;
| יפלס נתיב לאפו לא-חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר | 50 |
frit Løb gav han sin Vrede, skaaned dem ikke for Døden, gav deres Liv til Pris for Pest;
| ויך כל-בכור במצרים ראשית אונים באהלי-חם | 51 |
alt førstefødt i Ægypten slog han, Mandskraftens Førstegrøde i Kamiternes Telte,
| ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר | 52 |
lod sit Folk bryde op som en Hjord, leded dem som Kvæg i Ørkenen,
| וינחם לבטח ולא פחדו ואת-אויביהם כסה הים | 53 |
leded dem trygt, uden Frygt, mens Havet lukked sig over deres Fjender;
| ויביאם אל-גבול קדשו הר-זה קנתה ימינו | 54 |
han bragte dem til sit hellige Land, de Bjerge, hans højre vandt,
| ויגרש מפניהם גוים-- ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל | 55 |
drev Folkeslag bort foran dem, udskiftede ved Lod deres Land og lod Israels Stammer bo i deres Telte.
| וינסו וימרו את-אלהים עליון ועדותיו לא שמרו | 56 |
Dog fristed og trodsede de Gud den Allerhøjeste og overholdt ikke hans Vidnesbyrd;
| ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה | 57 |
de faldt fra, var troløse som deres Fædre, svigtede som en slappet Bue,
| ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו | 58 |
de krænked ham med deres Offerhøje, ægged ham med deres Gudebilleder.
| שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל | 59 |
Det hørte Gud og blev vred, følte højlig Lede ved Israel;
| ויטש משכן שלו אהל שכן באדם | 60 |
han opgav sin Bolig i Silo, det Telt, hvor han boede blandt Mennesker;
| ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד-צר | 61 |
han gav sin Stolthed i Fangenskab, sin Herlighed i Fjendehaand,
| ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר | 62 |
prisgav sit Folk for Sværdet, blev vred paa sin Arvelod;
| בחוריו אכלה-אש ובתולתיו לא הוללו | 63 |
Ild fortæred dets unge Mænd, dets Jomfruer fik ej Bryllupssange,
| כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה | 64 |
dets Præster faldt for Sværdet, dets Enker holdt ikke Klagefest.
| ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין | 65 |
Da vaagned Herren som en, der har sovet, som en Helt, der er døvet af Vin;
| ויך-צריו אחור חרפת עולם נתן למו | 66 |
han slog sine Fjender paa Ryggen, gjorde dem evigt til Skamme.
| וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר | 67 |
Men han fik Lede ved Josefs Telt, Efraims Stamme udvalgte han ikke;
| ויבחר את-שבט יהודה את-הר ציון אשר אהב | 68 |
han udvalgte Judas Stamme, Zions Bjerg, som han elsker;
| ויבן כמו-רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם | 69 |
han bygged sit Tempel himmelhøjt, grundfæsted det evigt som Jorden.
| ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן | 70 |
Han udvalgte David, sin Tjener, og tog ham fra Faarenes Folde,
| מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו | 71 |
hentede ham fra de diende Dyr til at vogte Jakob, hans Folk, Israel, hans Arvelod;
| וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם | 72 |
han vogtede dem med oprigtigt Hjerte, ledede dem med kyndig Haand.
