תהילים 78
| משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי-פי | 1 |
Mit Folk! vend dine Øren til min Lære, bøjer eders Øren til min Munds Tale!
| אפתחה במשל פי אביעה חידות מני-קדם | 2 |
Jeg vil oplade min Mund med Ordsprog, jeg vil udgyde mørke Taler fra fordums Tid,
| אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו-לנו | 3 |
dem, som vi have hørt og vide, og vore Fædre have fortalt os.
| לא נכחד מבניהם-- לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאתיו אשר עשה | 4 |
Dette ville vi ikke dølge for deres Børn, for den Slægt, som kommer herefter, men forkynde Herrens megen Pris og hans Styrke og hans underfulde Gerninger, som han har gjort.
| ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את-אבותינו-- להודיעם לבניהם | 5 |
Han oprettede et Vidnesbyrd i Jakob og satte en Lov i Israel, i hvilken han bød vore Fædre at kundgøre dem for deres Børn,
| למען ידעו דור אחרון--בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם | 6 |
paa det den Slægt, som kom herefter, de Børn, som skulde fødes, kunde vide det, at de kunde staa op og fortælle det for deres Børn,
| וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי-אל ומצותיו ינצרו | 7 |
og at de maatte sætte deres Haab paa Gud og ikke glemme Guds Gerninger, men bevare hans Bud;
| ולא יהיו כאבותם-- דור סורר ומרה דור לא-הכין לבו ולא-נאמנה את-אל רוחו | 8 |
og at de ikke skulde vorde som deres Fædre, en modvillig og genstridig Slægt, en Slægt, som ikke beredte sit Hjerte, og hvis Aand ikke holdt trofast ved Gud.
| בני-אפרים נושקי רומי-קשת הפכו ביום קרב | 9 |
Efraims Børn vare rustede Bueskytter, men svigtede paa Stridens Dag.
| לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת | 10 |
De holdt ikke Guds Pagt og vægrede sig ved at vandre i hans Lov.
| וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם | 11 |
Og de glemte hans Gerninger og hans underfulde Ting, som han havde ladet dem se.
| נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה-צען | 12 |
For deres Fædre havde han gjort Undere i Ægyptens Land, paa Zoans Mark.
| בקע ים ויעבירם ויצב-מים כמו-נד | 13 |
Han adskilte Havet og lod dem gaa igennem og optaarnede Vandet som en Dynge.
| וינחם בענן יומם וכל-הלילה באור אש | 14 |
Og han ledede dem om Dagen ved Skyen og den ganske Nat ved Ildens Lys.
| יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה | 15 |
Han kløvede Klipper i Ørken og gav dem at drikke som af store Dyb.
| ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים | 16 |
Og han lod Bække strømme frem af Klippen og lod Vand rinde ned som Floder.
| ויוסיפו עוד לחטא-לו-- למרות עליון בציה | 17 |
Men de bleve endnu ved med at synde imod ham, med at være genstridige imod den Højeste i Ørken.
| וינסו-אל בלבבם-- לשאל-אכל לנפשם | 18 |
Og de fristede Gud i deres Hjerte, saa at de begærede Mad for deres Lyst.
| וידברו באלהים אמרו היוכל אל--לערך שלחן במדבר | 19 |
Og de talte imod Gud; de sagde: Mon Gud kan berede et Bord i Ørken?
| הן הכה-צור ויזובו מים-- ונחלים ישטפו הגם-לחם יוכל תת אם-יכין שאר לעמו | 20 |
Se, han har slaget Klippen, saa at der flød Vand, og Bækkene løb over; mon han og kan give Brød; mon han kan skaffe Kød for sit Folk?
| לכן שמע יהוה-- ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם-אף עלה בישראל | 21 |
Derfor, da Herren hørte det, blev han fortørnet; og en Ild optændtes imod Jakob, og en Vrede opkom imod Israel,
| כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו | 22 |
fordi de ikke troede paa Gud og ikke forlode sig paa hans Frelse.
| ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח | 23 |
Og han bød Skyerne heroventil og oplod Himlenes Døre.
| וימטר עליהם מן לאכל ודגן-שמים נתן למו | 24 |
Og han lod Man regne paa dem til at æde og gav dem Himmelkorn.
| לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע | 25 |
Hver aad de stærkes Brød; han sendte dem Mad til Mættelse.
| יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן | 26 |
Han lod Østenvejr fare frem under Himmelen og førte Søndenvejr frem ved sin Styrke.
| וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף | 27 |
Og han lod Kød regne ned over dem som Støv og flyvende Fugle som Havets Sand.
| ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו | 28 |
Og han lod dem falde midt i sin Lejr, trindt omkring sine Boliger.
| ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם | 29 |
Og de aade og bleve saare mætte; han tilførte dem det, som de havde faaet Lyst til.
| לא-זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם | 30 |
De havde ikke styret deres Lyst, deres Mad var endnu i deres Mund:
| ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע | 31 |
Da opsteg Guds Vrede imod dem, og han ihjelslog nogle iblandt de kraftigste af dem; og han nedslog de unge Mænd i Israel.
| בכל-זאת חטאו-עוד ולא-האמינו בנפלאותיו | 32 |
Med alt det syndede de endnu og troede ikke paa hans underfulde Gerninger.
| ויכל-בהבל ימיהם ושנותם בבהלה | 33 |
Derfor lod han deres Dage svinde hen i Forfængelighed og deres Aar i Forskrækkelse.
| אם-הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו-אל | 34 |
Naar han slog dem ihjel, da søgte de ham, og de vendte om og søgte Gud aarle.
| ויזכרו כי-אלהים צורם ואל עליון גאלם | 35 |
Og de kom i Hu, at Gud var deres Klippe, og Gud, den Højeste, deres Genløser.
| ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו-לו | 36 |
Men de talte slesk for ham med deres Mund og løj for ham med deres Tunger.
| ולבם לא-נכון עמו ולא נאמנו בבריתו | 37 |
Men deres Hjerte var ikke fast med ham, og de bleve ikke bestandige i hans Pagt.
| והוא רחום יכפר עון-- ולא-ישחית והרבה להשיב אפו ולא-יעיר כל-חמתו | 38 |
Dog, han er barmhjertig, han soner Misgerning og fordærver ikke; han vendte sin Vrede mangfoldige Gange bort fra dem og lod ej sin Harme helt bryde frem.
| ויזכר כי-בשר המה רוח הולך ולא ישוב | 39 |
Og han kom i Hu, at de vare Kød, et Aandepust, som farer hen og ej kommer tilbage.
| כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון | 40 |
Hvor tit vare de genstridige imod ham i Ørken, bedrøvede ham i de øde Steder.
| וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו | 41 |
Og de fristede Gud paany og mestrede den Hellige i Israel.
| לא-זכרו את-ידו יום אשר-פדם מני-צר | 42 |
De kom ikke hans Haand i Hu paa den Dag, da han udløste dem af Nød;
| אשר-שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה-צען | 43 |
da han satte sine Tegn i Ægypten og sine Undere paa Zoans Mark;
| ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל-ישתיון | 44 |
da han forandrede deres Floder til Blod og deres Strømme, saa at de ikke kunde drikke af dem;
| ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם | 45 |
og han sendte alle Haande Utøj paa dem, som aad dem, og Frøer, som voldte dem Fordærvelse;
| ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה | 46 |
og han gav Kornormen deres Grøde og Græshoppen deres Arbejde;
| יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל | 47 |
han slog deres Vintræer med Hagelen og deres Morbærtræer med Isstykker;
| ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים | 48 |
og han overantvordede deres Dyr til Hagelen og deres Kvæg til Lynene;
| ישלח-בם חרון אפו--עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים | 49 |
han sendte sin grumme Vrede paa dem, Harme og Fortørnelse og Angest, en Sending af Ulykkesbud;
| יפלס נתיב לאפו לא-חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר | 50 |
han banede Vej for sin Vrede, han sparede ikke deres Sjæl fra Døden, og han overantvordede deres Liv til Pesten;
| ויך כל-בכור במצרים ראשית אונים באהלי-חם | 51 |
og han slog alle førstefødte i Ægypten, Kraftens Førstegrøde i Kams Telte;
| ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר | 52 |
men sit Folk lod han drage ud som Faareflokken og førte dem i Ørken som Hjorden;
| וינחם לבטח ולא פחדו ואת-אויביהם כסה הים | 53 |
og han ledede dem tryggelig, at de ikke flygtede; men Havet skjulte deres Fjender.
| ויביאם אל-גבול קדשו הר-זה קנתה ימינו | 54 |
Og han førte dem til sin Helligheds Landemærke, til dette Bjerg, som hans højre Haand havde forhvervet;
| ויגרש מפניהם גוים-- ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל | 55 |
og han uddrev Hedningerne for deres Ansigt og lod disses Land tilfalde dem som Arvedel; og han lod Israels Stammer bo i deres Telte.
| וינסו וימרו את-אלהים עליון ועדותיו לא שמרו | 56 |
Men de fristede Gud, den Højeste, og vare genstridige imod ham og agtede ikke paa hans Vidnesbyrd.
| ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה | 57 |
Og de vendte sig bort og bleve troløse som deres Fædre, de sloge tilbage som en falsk Bue.
| ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו | 58 |
Og de opirrede ham ved deres Høje og gjorde ham nidkær ved deres udskaarne Billeder.
| שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל | 59 |
Der Gud det hørte, da blev han fortørnet, og han foragtede Israel saare.
| ויטש משכן שלו אהל שכן באדם | 60 |
Han forlod Boligen i Silo, det Paulun, som han havde sat til at bo udi iblandt Menneskene.
| ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד-צר | 61 |
Og han gav sin Magt i Fangenskab og sin Herlighed i Fjendens Haand.
| ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר | 62 |
Og han overantvordede sit Folk til Sværd og fortørnedes paa sin Arv.
| בחוריו אכלה-אש ובתולתיו לא הוללו | 63 |
Ild fortærede deres unge Mandskab, og deres Jomfruer fik ingen Brudesang.
| כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה | 64 |
Deres Præster faldt for Sværdet, og deres Enker begræd dem ikke.
| ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין | 65 |
Da opvaagnede Herren som en sovende, som en Helt, der jubler af Vin.
| ויך-צריו אחור חרפת עולם נתן למו | 66 |
Og han slog sine Fjender tilbage, han gjorde dem en evig Skam.
| וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר | 67 |
Og han forkastede Josefs Telt og udvalgte ikke Efraims Stamme;
| ויבחר את-שבט יהודה את-הר ציון אשר אהב | 68 |
men han udvalgte Judas Stamme, Zions Bjerg, som han elskede.
| ויבן כמו-רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם | 69 |
Og han byggede sin Helligdom lig Højderne, lig Jorden, hvilke han har grundfæstet evindelig.
| ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן | 70 |
Og han udvalgte David, sin Tjener, og tog ham fra Faarestierne;
| מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו | 71 |
fra Faarene, som gave Die, lod han ham komme at vogte Jakob sit Folk og Israel sin Arv.
| וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם | 72 |
Og han vogtede dem efter sit Hjertes Oprigtighed og ledede dem med forstandig Haand.
