< תהילים 77 >
למנצח על-ידיתון (ידותון) לאסף מזמור ב קולי אל-אלהים ואצעקה קולי אל-אלהים והאזין אלי | 1 |
Til sangmesteren, for Jedutun; av Asaf; en salme. Min røst er til Gud, og jeg vil rope; min røst er til Gud, og han vil vende øret til mig.
ביום צרתי אדני דרשתי ידי לילה נגרה--ולא תפוג מאנה הנחם נפשי | 2 |
På min nøds dag søker jeg Herren; min hånd er utrakt om natten og blir ikke trett, min sjel vil ikke la sig trøste.
אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי סלה | 3 |
Jeg vil komme Gud i hu og sukke; jeg vil gruble, og min ånd vansmekter. (Sela)
אחזת שמרות עיני נפעמתי ולא אדבר | 4 |
Du holder mine øine oppe i nattevaktene; jeg er urolig og taler ikke.
חשבתי ימים מקדם-- שנות עולמים | 5 |
Jeg tenker på fordums dager, på de lengst fremfarne år.
אזכרה נגינתי בלילה עם-לבבי אשיחה ויחפש רוחי | 6 |
Jeg vil komme i hu mitt strengespill om natten, i mitt hjerte vil jeg gruble, og min ånd ransaker.
הלעולמים יזנח אדני ולא-יסיף לרצות עוד | 7 |
Vil da Herren forkaste i all evighet, og vil han ikke mere bli ved å vise nåde?
האפס לנצח חסדו גמר אמר לדר ודר | 8 |
Er det for all tid ute med hans miskunnhet? er hans løfte blitt til intet slekt efter slekt?
השכח חנות אל אם-קפץ באף רחמיו סלה | 9 |
Har Gud glemt å være nådig? Har han i vrede tillukket sin barmhjertighet? (Sela)
ואמר חלותי היא-- שנות ימין עליון | 10 |
Jeg sier: Dette er min plage, det er år fra den Høiestes høire hånd.
אזכיר (אזכור) מעללי-יה כי-אזכרה מקדם פלאך | 11 |
Jeg vil forkynne Herrens gjerninger; for jeg vil komme dine under i hu fra fordums tid.
והגיתי בכל-פעלך ובעלילותיך אשיחה | 12 |
Og jeg vil eftertenke alt ditt verk, og på dine store gjerninger vil jeg grunde.
אלהים בקדש דרכך מי-אל גדול כאלהים | 13 |
Gud! Din vei er i hellighet; hvem er en gud stor som Gud?
אתה האל עשה פלא הודעת בעמים עזך | 14 |
Du er den Gud som gjør under; du har kunngjort din styrke blandt folkene.
גאלת בזרוע עמך בני-יעקב ויוסף סלה | 15 |
Du har forløst ditt folk med velde, Jakobs og Josefs barn. (Sela)
ראוך מים אלהים--ראוך מים יחילו אף ירגזו תהמות | 16 |
Vannene så dig, Gud, vannene så dig, de bevet, ja avgrunnene skalv.
זרמו מים עבות--קול נתנו שחקים אף-חצציך יתהלכו | 17 |
Skyene utøste vann, himlene lot sin røst høre, ja dine piler fløi hit og dit.
קול רעמך בגלגל--האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ | 18 |
Din tordens røst lød i stormhvirvelen, lyn lyste op jorderike, jorden bevet og skalv.
בים דרכך--ושביליך (ושבילך) במים רבים ועקבותיך לא נדעו | 19 |
Gjennem havet gikk din vei, og dine stier gjennem store vann, og dine fotspor blev ikke kjent.
נחית כצאן עמך-- ביד-משה ואהרן | 20 |
Du førte ditt folk som en hjord ved Moses' og Arons hånd.