תהילים 77
| למנצח על-ידיתון (ידותון) לאסף מזמור ב קולי אל-אלהים ואצעקה קולי אל-אלהים והאזין אלי | 1 |
For the Chief Musician. To Jeduthun. A Psalm by Asaph. My cry goes to God! Indeed, I cry to God for help, and for him to listen to me.
| ביום צרתי אדני דרשתי ידי לילה נגרה--ולא תפוג מאנה הנחם נפשי | 2 |
In the day of my trouble I sought the Lord. My hand was stretched out in the night, and didn’t get tired. My soul refused to be comforted.
| אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי סלה | 3 |
I remember God, and I groan. I complain, and my spirit is overwhelmed. (Selah)
| אחזת שמרות עיני נפעמתי ולא אדבר | 4 |
You hold my eyelids open. I am so troubled that I can’t speak.
| חשבתי ימים מקדם-- שנות עולמים | 5 |
I have considered the days of old, the years of ancient times.
| אזכרה נגינתי בלילה עם-לבבי אשיחה ויחפש רוחי | 6 |
I remember my song in the night. I consider in my own heart; my spirit diligently inquires:
| הלעולמים יזנח אדני ולא-יסיף לרצות עוד | 7 |
“Will the Lord reject us forever? Will he be favorable no more?
| האפס לנצח חסדו גמר אמר לדר ודר | 8 |
Has his loving kindness vanished forever? Does his promise fail for generations?
| השכח חנות אל אם-קפץ באף רחמיו סלה | 9 |
Has God forgotten to be gracious? Has he, in anger, withheld his compassion?” (Selah)
| ואמר חלותי היא-- שנות ימין עליון | 10 |
Then I thought, “I will appeal to this: the years of the right hand of the Most High.”
| אזכיר (אזכור) מעללי-יה כי-אזכרה מקדם פלאך | 11 |
I will remember the LORD’s deeds; for I will remember your wonders of old.
| והגיתי בכל-פעלך ובעלילותיך אשיחה | 12 |
I will also meditate on all your work, and consider your doings.
| אלהים בקדש דרכך מי-אל גדול כאלהים | 13 |
Your way, God, is in the sanctuary. What god is great like God?
| אתה האל עשה פלא הודעת בעמים עזך | 14 |
You are the God who does wonders. You have made your strength known among the peoples.
| גאלת בזרוע עמך בני-יעקב ויוסף סלה | 15 |
You have redeemed your people with your arm, the sons of Jacob and Joseph. (Selah)
| ראוך מים אלהים--ראוך מים יחילו אף ירגזו תהמות | 16 |
The waters saw you, God. The waters saw you, and they writhed. The depths also convulsed.
| זרמו מים עבות--קול נתנו שחקים אף-חצציך יתהלכו | 17 |
The clouds poured out water. The skies resounded with thunder. Your arrows also flashed around.
| קול רעמך בגלגל--האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ | 18 |
The voice of your thunder was in the whirlwind. The lightnings lit up the world. The earth trembled and shook.
| בים דרכך--ושביליך (ושבילך) במים רבים ועקבותיך לא נדעו | 19 |
Your way was through the sea, your paths through the great waters. Your footsteps were not known.
| נחית כצאן עמך-- ביד-משה ואהרן | 20 |
You led your people like a flock, by the hand of Moses and Aaron.
