< תהילים 77 >
למנצח על-ידיתון (ידותון) לאסף מזמור ב קולי אל-אלהים ואצעקה קולי אל-אלהים והאזין אלי | 1 |
To the Chief Musician. On "Jeduthun." Asaph’s, a Melody. With my voice—unto God, will I make outcry, With my voice unto God, and he will give ear unto me;
ביום צרתי אדני דרשתי ידי לילה נגרה--ולא תפוג מאנה הנחם נפשי | 2 |
In the day of my distress—unto My Lord, will I seek, My hand, by night, hath been outstretched and never once became slack, My soul, hath refused to be consoled;
אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי סלה | 3 |
I remember God and I murmur, I muse, and my spirit swooneth. (Selah)
אחזת שמרות עיני נפעמתי ולא אדבר | 4 |
Thou hast held, watching, mine eyes, I was driven to and fro, and could not speak;
חשבתי ימים מקדם-- שנות עולמים | 5 |
I reasoned, Of the days of aforetime, Of the years of by-gone ages;
אזכרה נגינתי בלילה עם-לבבי אשיחה ויחפש רוחי | 6 |
I remember my song in the night, —With my own heart, I commune, And my spirit, maketh search: —
הלעולמים יזנח אדני ולא-יסיף לרצות עוד | 7 |
For ages, will My Lord reject? And, not again, grant acceptance any more?
האפס לנצח חסדו גמר אמר לדר ודר | 8 |
Hath his lovingkindness, come to a perpetual end? Hath his word failed to generation after generation?
השכח חנות אל אם-קפץ באף רחמיו סלה | 9 |
Hath GOD, forgotten to show favour? Or hath he shut up, in anger, his compassions? (Selah)
ואמר חלותי היא-- שנות ימין עליון | 10 |
Then said I—An affliction to me, it is, The changing of the right hand of the Most High.
אזכיר (אזכור) מעללי-יה כי-אזכרה מקדם פלאך | 11 |
I will remember the doings of Yah, Surely I will remember, out of aforetime, thy wonderful way;
והגיתי בכל-פעלך ובעלילותיך אשיחה | 12 |
And will talk to myself of all thy work, And, of thy doings, will I muse: —
אלהים בקדש דרכך מי-אל גדול כאלהים | 13 |
O God, in the sanctuary, is thy way, —Who is a great GOD like Elohim?
אתה האל עשה פלא הודעת בעמים עזך | 14 |
Thou, art GOD, doing wonderfully, —Thou hast made known, among the peoples, thy might;
גאלת בזרוע עמך בני-יעקב ויוסף סלה | 15 |
Thou didst redeem, with thine arm—Thy people, Thy sons of Jacob and Joseph. (Selah)
ראוך מים אלהים--ראוך מים יחילו אף ירגזו תהמות | 16 |
The waters saw thee, O God, The waters saw thee, They were in birth-throes, Yea the resounding deeps were stirred;
זרמו מים עבות--קול נתנו שחקים אף-חצציך יתהלכו | 17 |
The clouds, poured down waters, The skies uttered, a voice, Yea, thine arrows, flew hither and thither;
קול רעמך בגלגל--האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ | 18 |
The, voice of thy thunder, was in the whirlwind, Thy lightnings illumined the world, The earth, trembled and quaked;
בים דרכך--ושביליך (ושבילך) במים רבים ועקבותיך לא נדעו | 19 |
In the sea, was thy way, And, thy path, in the mighty waters, And, thy footprints, could not be known:
נחית כצאן עמך-- ביד-משה ואהרן | 20 |
Thou didst lead, like a flock, thy people, By the hand of Moses and Aaron.