< תהילים 77 >
למנצח על-ידיתון (ידותון) לאסף מזמור ב קולי אל-אלהים ואצעקה קולי אל-אלהים והאזין אלי | 1 |
I will cry to God with my voice, even to God with my voice, and he will give ear to me.
ביום צרתי אדני דרשתי ידי לילה נגרה--ולא תפוג מאנה הנחם נפשי | 2 |
In the day of my trouble I sought the Lord. My hand was stretched out in the night, and slacked not. My soul refused to be comforted.
אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי סלה | 3 |
I remember God, and am disquieted. I complain, and my spirit is overwhelmed. (Selah)
אחזת שמרות עיני נפעמתי ולא אדבר | 4 |
Thou have held my eyelids watching. I am so troubled that I cannot speak.
חשבתי ימים מקדם-- שנות עולמים | 5 |
I have considered the days of old, the years of ancient times.
אזכרה נגינתי בלילה עם-לבבי אשיחה ויחפש רוחי | 6 |
I call to remembrance my song in the night. I commune with my own heart, and my spirit makes diligent search.
הלעולמים יזנח אדני ולא-יסיף לרצות עוד | 7 |
Will the Lord cast off forever? And will he be favorable no more?
האפס לנצח חסדו גמר אמר לדר ודר | 8 |
Has his loving kindness entirely gone forever? Does his promise fail for evermore?
השכח חנות אל אם-קפץ באף רחמיו סלה | 9 |
Has God forgotten to be gracious? Has he in anger shut up his tender mercies? (Selah)
ואמר חלותי היא-- שנות ימין עליון | 10 |
And I said, This is my infirmity, the change of the right hand of the Most High.
אזכיר (אזכור) מעללי-יה כי-אזכרה מקדם פלאך | 11 |
I will make mention of the deeds of Jehovah, for I will remember thy wonders of old.
והגיתי בכל-פעלך ובעלילותיך אשיחה | 12 |
I will meditate also upon all thy work, and muse on thy doings.
אלהים בקדש דרכך מי-אל גדול כאלהים | 13 |
Thy way, O God, is in the sanctuary. Who is a great god like God?
אתה האל עשה פלא הודעת בעמים עזך | 14 |
Thou are the God who does wonders. Thou have made known thy strength among the peoples.
גאלת בזרוע עמך בני-יעקב ויוסף סלה | 15 |
With thine arm thou have redeemed thy people, the sons of Jacob and Joseph. (Selah)
ראוך מים אלהים--ראוך מים יחילו אף ירגזו תהמות | 16 |
The waters saw thee, O God, the waters saw thee. They were afraid. The depths also trembled.
זרמו מים עבות--קול נתנו שחקים אף-חצציך יתהלכו | 17 |
The clouds poured out water. The skies sent out a sound. Thine arrows also went abroad.
קול רעמך בגלגל--האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ | 18 |
The voice of thy thunder was in the whirlwind. The lightnings lightened the world. The earth trembled and shook.
בים דרכך--ושביליך (ושבילך) במים רבים ועקבותיך לא נדעו | 19 |
Thy way was in the sea, and thy paths in the great waters. And thy footsteps were not known.
נחית כצאן עמך-- ביד-משה ואהרן | 20 |
Thou led thy people like a flock by the hand of Moses and Aaron.