משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך | 1 |
זכר עדתך קנית קדם-- גאלת שבט נחלתך הר-ציון זה שכנת בו | 2 |
הרימה פעמיך למשאות נצח כל-הרע אויב בקדש | 3 |
שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות | 4 |
יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות | 5 |
ועת (ועתה) פתוחיה יחד-- בכשיל וכילפות יהלמון | 6 |
שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן-שמך | 7 |
אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל-מועדי-אל בארץ | 8 |
אותתינו לא ראינו אין-עוד נביא ולא-אתנו ידע עד-מה | 9 |
עד-מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח | 10 |
למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה | 11 |
ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ | 12 |
אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על-המים | 13 |
אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים | 14 |
אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן | 15 |
לך יום אף-לך לילה אתה הכינות מאור ושמש | 16 |
אתה הצבת כל-גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם | 17 |
זכר-זאת--אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך | 18 |
אל-תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל-תשכח לנצח | 19 |
הבט לברית כי מלאו מחשכי-ארץ נאות חמס | 20 |
אל-ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך | 21 |
קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני-נבל כל-היום | 22 |
אל-תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד | 23 |