תהילים 74
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך | 1 |
Eine Unterweisung Assaphs. Gott, warum verstößest du uns so gar und bist so grimmig zornig über die Schafe deiner Weide?
| זכר עדתך קנית קדם-- גאלת שבט נחלתך הר-ציון זה שכנת בו | 2 |
Gedenk an deine Gemeine, die du vor alters erworben und dir zum Erbteil erlöset hast, an den Berg Zion, da du auf wohnest.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל-הרע אויב בקדש | 3 |
Tritt auf sie mit Füßen und stoße sie gar zu Boden. Der Feind hat alles verderbet im Heiligtum.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות | 4 |
Deine Widerwärtigen brüllen in deinen Häusern und setzen ihre Götzen drein.
| יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות | 5 |
Man siehet die Äxte oben her blicken, wie man in einen Wald hauet,
| ועת (ועתה) פתוחיה יחד-- בכשיל וכילפות יהלמון | 6 |
und zerhauen alle seine Tafelwerke mit Beil und Barten.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן-שמך | 7 |
Sie verbrennen dein Heiligtum, sie entweihen die Wohnung deines Namens zu Boden.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל-מועדי-אל בארץ | 8 |
Sie sprechen in ihrem Herzen: Laßt uns sie plündern! Sie verbrennen alle Häuser Gottes im Lande.
| אותתינו לא ראינו אין-עוד נביא ולא-אתנו ידע עד-מה | 9 |
Unsere Zeichen sehen wir nicht, und kein Prophet predigt mehr, und kein Lehrer lehret uns mehr.
| עד-מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח | 10 |
Ach, Gott, wie lange soll der Widerwärtige schmähen und der Feind deinen Namen so gar verlästern?
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה | 11 |
Warum wendest du deine Hand ab und deine Rechte von deinem Schoß so gar?
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ | 12 |
Aber Gott ist mein König von alters her, der alle Hilfe tut, so auf Erden geschieht.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על-המים | 13 |
Du zertrennest das Meer durch deine Kraft und zerbrichst die Köpfe der Drachen im Wasser.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים | 14 |
Du zerschlägst die Köpfe der Walfische und gibst sie zur Speise dem Volk in der Einöde.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן | 15 |
Du lässest quellen Brunnen und Bäche; du lässest versiegen starke Ströme.
| לך יום אף-לך לילה אתה הכינות מאור ושמש | 16 |
Tag und Nacht ist dein; du machest, daß beide Sonn und Gestirn ihren gewissen Lauf haben.
| אתה הצבת כל-גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם | 17 |
Du setzest einem jeglichen Lande seine Grenze; Sommer und Winter machest du.
| זכר-זאת--אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך | 18 |
So gedenke doch des, daß der Feind den HERRN schmähet, und ein töricht Volk lästert deinen Namen.
| אל-תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל-תשכח לנצח | 19 |
Du wollest nicht dem Tier geben die Seele deiner Turteltaube und deiner elenden Tiere nicht so gar vergessen.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי-ארץ נאות חמס | 20 |
Gedenk an den Bund; denn das Land ist allenthalben jämmerlich verheeret, und die Häuser sind zerrissen.
| אל-ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך | 21 |
Laß den Geringen nicht mit Schanden davongehen, denn die Armen und Elenden rühmen deinen Namen.
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני-נבל כל-היום | 22 |
Mache dich auf, Gott, und führe aus deine Sache; gedenk an die Schmach, die dir täglich von den Toren widerfähret.
| אל-תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד | 23 |
Vergiß nicht des Geschreies deiner Feinde; das Toben deiner Widerwärtigen wird je länger je größer.
