תהילים 74
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך | 1 |
“A psalm of Asaph.” O God! why hast thou cast us off for ever? Why doth thine anger smoke against the flock of thy pasture?
| זכר עדתך קנית קדם-- גאלת שבט נחלתך הר-ציון זה שכנת בו | 2 |
Remember the people which thou didst purchase of old; Thine own inheritance, which thou didst redeem; That Mount Zion, where thou once didst dwell!
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל-הרע אויב בקדש | 3 |
Hasten thy steps to those utter desolations! Every thing in the sanctuary hath the enemy abused!
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות | 4 |
Thine enemies roar in the place of thine assemblies; Their own symbols have they set up for signs.
| יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות | 5 |
They appear like those who raise the axe against a thicket;
| ועת (ועתה) פתוחיה יחד-- בכשיל וכילפות יהלמון | 6 |
They have broken down the carved work of thy temple with axes and hammers;
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן-שמך | 7 |
They have cast fire into thy sanctuary; They have profaned, and cast to the ground, the dwelling-place of thy name.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל-מועדי-אל בארץ | 8 |
They said in their hearts, “Let us destroy them all together!” They have burned all God's places of assembly in the land.
| אותתינו לא ראינו אין-עוד נביא ולא-אתנו ידע עד-מה | 9 |
We no longer see our signs; There is no prophet among us, Nor any one that knoweth how long this desolation shall endure.
| עד-מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח | 10 |
How long, O God! shall the adversary revile? Shall the enemy blaspheme thy name for ever?
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה | 11 |
Why withdrawest thou thy hand, even thy right hand? Take it from thy bosom, and destroy!
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ | 12 |
Yet God was our king of old, Working salvation in the midst of the earth.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על-המים | 13 |
Thou didst divide the sea by thy power; Thou didst crush the heads of the sea-monsters in the waters.
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים | 14 |
Thou didst break in pieces the head of the crocodile; Thou gavest him for food to the inhabitants of the desert.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן | 15 |
Thou didst cleave forth the fountain and the stream; Thou didst dry up perennial rivers.
| לך יום אף-לך לילה אתה הכינות מאור ושמש | 16 |
Thine is the day, and thine the night; Thou didst prepare the light and the sun.
| אתה הצבת כל-גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם | 17 |
Thou didst establish all the boundaries of the earth; Thou didst make summer and winter.
| זכר-זאת--אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך | 18 |
O remember that the enemy hath reviled Jehovah; That an impious people hath blasphemed thy name!
| אל-תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל-תשכח לנצח | 19 |
Give not up the life of thy turtle-dove to the wild beast; Forget not for ever thine afflicted people!
| הבט לברית כי מלאו מחשכי-ארץ נאות חמס | 20 |
Have regard to thy covenant! For all the dark places of the land are full of the abodes of cruelty.
| אל-ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך | 21 |
O let not the afflicted go away ashamed! Let the poor and needy praise thy name!
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני-נבל כל-היום | 22 |
Arise, O God! maintain thy cause! Remember how the impious revileth thee daily!
| אל-תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד | 23 |
Forget not the clamor of thine adversaries, —The noise of thine enemies, which continually increaseth!
