תהילים 74

1 משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך

“A Maskil of Assaph.” Why, O God, hast thou cast us off for ever? why will thy anger smoke against the flock of thy pasture?

2 זכר עדתך קנית קדם-- גאלת שבט נחלתך הר-ציון זה שכנת בו

Remember thy congregation, which thou didst acquire of old; which thou didst redeem as the tribe of thy inheritance: this mount Zion, whereon thou hast dwelt.

3 הרימה פעמיך למשאות נצח כל-הרע אויב בקדש

Lift up thy steps unto the perpetual heaps of ruins: the enemy hath ill-used every thing in the sanctuary.

4 שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות

Thy adversaries have roared in the midst of thy places of assembly: they have set up their signs for signs.

5 יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות

[The enemy] is known as one that lifteth up high axes against the thickets of a forest.

6 ועת (ועתה) פתוחיה יחד-- בכשיל וכילפות יהלמון

And now they hew in pieces the carved work thereof altogether with hatchets and hammers.

7 שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן-שמך

They have set on fire thy sanctuary; to the ground have they profaned the dwelling-place of thy name.

8 אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל-מועדי-אל בארץ

They have said in their heart, We will oppress them altogether: they have burnt up all the places of assembly of God in the land.

9 אותתינו לא ראינו אין-עוד נביא ולא-אתנו ידע עד-מה

Our signs do we not see: there is no more any prophet: and there is no one among us that knoweth how long.

10 עד-מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח

How long, O God, shall the adversary utter defiance? shall the enemy blaspheme thy name for ever?

11 למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה

Why withdrawest thou thy hand, and thy right hand? [draw it] out of thy bosom—exterminate [them];

12 ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ

Since [thou] God art my King from olden days, working salvation in the midst of the earth.

13 אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על-המים

It was thou that didst divide by thy strength the sea: thou brokest in pieces the heads of the crocodiles on the waters.

14 אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים

Thou didst crush the heads of leviathan, and gavest them as food to the people inhabiting the wilderness.

15 אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן

Thou didst cleave fountain and stream: thou didst dry up ever-flowing rivers.

16 לך יום אף-לך לילה אתה הכינות מאור ושמש

Thine is the day and thine is the night: it is thou who hast prepared the luminary and the sun.

17 אתה הצבת כל-גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם

It is thou who hast set up all the boundaries of the earth: summer and winter—thou thyself hast formed them.

18 זכר-זאת--אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך

Remember this, that the enemy hath defied the Lord, and that a worthless foolish people have blasphemed thy name.

19 אל-תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל-תשכח לנצח

Oh give not up unto the multitude of enemies the soul of thy turtle-dove: the congregation of thy afflicted do not thou forget for ever.

20 הבט לברית כי מלאו מחשכי-ארץ נאות חמס

Look unto the covenant; for the dark places of the earth are full of habitations of violence.

21 אל-ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך

Oh let not the oppressed return confounded: let the poor and needy praise thy name.

22 קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני-נבל כל-היום

Arise, O God, plead thy own cause: remember thy defiance from the worthless fool all the day.

23 אל-תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד

Forget not the voice of thy adversaries: the tumult of those that rise up against thee ascendeth continually.