תהילים 74
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך | 1 |
An instruction: of Asaph. Why, O God, hast thou cast off for ever? [why] doth thine anger smoke against the sheep of thy pasture?
| זכר עדתך קנית קדם-- גאלת שבט נחלתך הר-ציון זה שכנת בו | 2 |
Remember thine assembly, which thou hast purchased of old, which thou hast redeemed [to be] the portion of thine inheritance, this mount Zion, wherein thou hast dwelt.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל-הרע אויב בקדש | 3 |
Lift up thy steps unto the perpetual desolations: everything in the sanctuary hath the enemy destroyed.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות | 4 |
Thine adversaries roar in the midst of thy place of assembly; they set up their signs [for] signs.
| יודע כמביא למעלה בסבך-עץ קרדמות | 5 |
[A man] was known as he could lift up axes in the thicket of trees;
| ועת (ועתה) פתוחיה יחד-- בכשיל וכילפות יהלמון | 6 |
And now they break down its carved work altogether, with hatchets and hammers.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן-שמך | 7 |
They have set on fire thy sanctuary, they have profaned the habitation of thy name to the ground.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל-מועדי-אל בארץ | 8 |
They said in their heart, Let us destroy them together: they have burned up all God's places of assembly in the land.
| אותתינו לא ראינו אין-עוד נביא ולא-אתנו ידע עד-מה | 9 |
We see not our signs; there is no more any prophet, neither is there among us any that knoweth how long.
| עד-מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח | 10 |
How long, O God, shall the adversary reproach? Shall the enemy contemn thy name for ever?
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך (חיקך) כלה | 11 |
Why withdrawest thou thy hand, and thy right hand? [pluck it] out of thy bosom: consume [them].
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ | 12 |
But God is my king of old, accomplishing deliverances in the midst of the earth.
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על-המים | 13 |
Thou didst divide the sea by thy strength; thou didst break the heads of the monsters on the waters:
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים | 14 |
Thou didst break in pieces the heads of leviathan, thou gavest him to be meat to those that people the desert.
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן | 15 |
Thou didst cleave fountain and torrent, thou driedst up ever-flowing rivers.
| לך יום אף-לך לילה אתה הכינות מאור ושמש | 16 |
The day is thine, the night also is thine; thou hast prepared the moon and the sun:
| אתה הצבת כל-גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם | 17 |
Thou hast set all the borders of the earth; summer and winter — thou didst form them.
| זכר-זאת--אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך | 18 |
Remember this, that an enemy hath reproached Jehovah, and a foolish people have contemned thy name.
| אל-תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל-תשכח לנצח | 19 |
Give not up the soul of thy turtle-dove unto the wild beast; forget not the troop of thine afflicted for ever.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי-ארץ נאות חמס | 20 |
Have respect unto the covenant; for the dark places of the earth are full of the dwellings of violence.
| אל-ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך | 21 |
Oh let not the oppressed one return ashamed; let the afflicted and needy praise thy name.
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני-נבל כל-היום | 22 |
Rise up, O God, plead thine own cause: remember how the foolish man reproacheth thee all the day;
| אל-תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד | 23 |
Forget not the voice of thine adversaries: the tumult of those that rise up against thee ascendeth continually.
