תהילים 73
| מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים-- לברי לבב | 1 |
Ein salme av Asaf. Ja, Gud er god mot Israel, mot deim som hev eit reint hjarta.
| ואני--כמעט נטוי (נטיו) רגלי כאין שפכה (שפכו) אשרי | 2 |
Men eg - mine føter hadde so nær snåva, det skilde lite at mine stig hadde skride ut.
| כי-קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה | 3 |
For eg harmast på dei ovmodige, når eg såg at det gjekk dei gudlause godt.
| כי אין חרצבות למותם ובריא אולם | 4 |
For dei er frie frå verk til dei døyr, og deira kropp er feit.
| בעמל אנוש אינמו ועם-אדם לא ינגעו | 5 |
Dei veit ikkje av naud som andre folk, og dei vert ikkje plåga som andre menneskje.
| לכן ענקתמו גאוה יעטף-שית חמס למו | 6 |
Difor er ovmod deira halsprydnad, vald sveiper seg um deim som eit klædeplagg.
| יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב | 7 |
Augo deira glytter ut or feitt, deira hjartans tankar bryt fram.
| ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו | 8 |
Dei spottar og talar i vondskap um valdsverk, frå høgdi talar dei.
| שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ | 9 |
Dei set sin munn til himmelen, og deira tunga fer fram yver jordi.
| לכן ישיב (ישוב) עמו הלם ומי מלא ימצו למו | 10 |
Difor vendar deira folk seg til, og mykje vatn syg dei inn.
| ואמרו איכה ידע-אל ויש דעה בעליון | 11 |
Og dei segjer: «Korleis skulde Gud vita noko? Finst det vel kunnskap hjå den Høgste?»
| הנה-אלה רשעים ושלוי עולם השגו-חיל | 12 |
Sjå desse er ugudlege, og æveleg trygge veks dei i magt.
| אך-ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי | 13 |
Ja, fåfengt hev eg reinsa mitt hjarta og tvege mine hender i uskyld,
| ואהי נגוע כל-היום ותוכחתי לבקרים | 14 |
eg vart like vel plåga heile dagen, og kvar morgon fekk eg tukt.
| אם-אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי | 15 |
Dersom eg hadde sagt: «Eg vil tala soleis, » då hadde eg vore utru mot ætti av dine born.
| ואחשבה לדעת זאת עמל היא (הוא) בעיני | 16 |
Og når eg tenkte etter korleis eg skulda skyna dette, vart det for mødesamt var det for meg
| עד-אבוא אל-מקדשי-אל אבינה לאחריתם | 17 |
- til dess eg gjekk inn i Guds heilagdomar og agta på deira ende.
| אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות | 18 |
Ja, på hålka set du deim; du let deim falla radt til grunns.
| איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן-בלהות | 19 |
Kor dei vart øydelagde i ein augneblink! Dei gjekk under, fekk ein skræmeleg ende.
| כחלום מהקיץ-- אדני בעיר צלמם תבזה | 20 |
Som ein vanvyrder ein draum når ein vaknar, soleis vanvyrder du, Herre, deira bilæte når du vert vaken.
| כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן | 21 |
Når mitt hjarta var beiskt, og eg fekk styng i nyro,
| ואני-בער ולא אדע בהמות הייתי עמך | 22 |
då var eg uvitug og skyna inkje, eit fe var eg imot deg.
| ואני תמיד עמך אחזת ביד-ימיני | 23 |
Men eg er alltid hjå deg, du hev gripe mi høgre hand.
| בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני | 24 |
Du vil leida meg med di råd og sidan tek du meg upp til æra.
| מי-לי בשמים ועמך לא-חפצתי בארץ | 25 |
Kven hev eg i himmelen? Og når du er min, hev eg ingen hug til jordi.
| כלה שארי ולבבי צור-לבבי וחלקי--אלהים לעולם | 26 |
Um mitt kjøt og hjarta vert til inkjes, so er Gud æveleg mitt hjartans berg og min deil.
| כי-הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל-זונה ממך | 27 |
For sjå, dei som er langt burte frå deg, skal ganga til grunnar; du tyner alle som i hor gjeng frå deg.
| ואני קרבת אלהים-- לי-טוב שתי באדני יהוה מחסי לספר כל-מלאכותיך | 28 |
Men for meg er det godt å halda meg nær til Gud, eg set mi lit til Herren, Herren, at eg må fortelja alle dine gjerningar.
