מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים-- לברי לבב | 1 |
מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָֽב׃ |
ואני--כמעט נטוי (נטיו) רגלי כאין שפכה (שפכו) אשרי | 2 |
וַאֲנִי כִּמְעַט (נטוי) [נָטָיוּ] רַגְלָי כְּאַיִן (שפכה) [שֻׁפְּכוּ] אֲשֻׁרָֽי׃ |
כי-קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה | 3 |
כִּֽי־קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶֽה׃ |
כי אין חרצבות למותם ובריא אולם | 4 |
כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָֽם׃ |
בעמל אנוש אינמו ועם-אדם לא ינגעו | 5 |
בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם־אָדָם לֹא יְנֻגָּֽעוּ׃ |
לכן ענקתמו גאוה יעטף-שית חמס למו | 6 |
לָכֵן עֲנָקַתְמוֹ גַאֲוָה יַעֲטָף־שִׁית חָמָס לָֽמוֹ׃ |
יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב | 7 |
יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ עָבְרוּ מַשְׂכִּיּוֹת לֵבָֽב׃ |
ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו | 8 |
יָמִיקוּ ׀ וִידַבְּרוּ בְרָע עֹשֶׁק מִמָּרוֹם יְדַבֵּֽרוּ׃ |
שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ | 9 |
שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָֽרֶץ׃ |
לכן ישיב (ישוב) עמו הלם ומי מלא ימצו למו | 10 |
לָכֵן ׀ (ישיב) [יָשׁוּב] עַמּוֹ הֲלֹם וּמֵי מָלֵא יִמָּצוּ לָֽמוֹ׃ |
ואמרו איכה ידע-אל ויש דעה בעליון | 11 |
וְֽאָמְרוּ אֵיכָה יָדַֽע־אֵל וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיֽוֹן׃ |
הנה-אלה רשעים ושלוי עולם השגו-חיל | 12 |
הִנֵּה־אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ־חָֽיִל׃ |
אך-ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי | 13 |
אַךְ־רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּֽי׃ |
ואהי נגוע כל-היום ותוכחתי לבקרים | 14 |
וָאֱהִי נָגוּעַ כׇּל־הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִֽים׃ |
אם-אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי | 15 |
אִם־אָמַרְתִּי אֲסַפְּרָה כְמוֹ הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָֽדְתִּי׃ |
ואחשבה לדעת זאת עמל היא (הוא) בעיני | 16 |
וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת עָמָל (היא) [הוּא] בְעֵינָֽי׃ |
עד-אבוא אל-מקדשי-אל אבינה לאחריתם | 17 |
עַד־אָבוֹא אֶל־מִקְדְּשֵׁי־אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָֽם׃ |
אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות | 18 |
אַךְ בַּחֲלָקוֹת תָּשִׁית לָמוֹ הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאֽוֹת׃ |
איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן-בלהות | 19 |
אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע סָפוּ תַמּוּ מִן־בַּלָּהֽוֹת׃ |
כחלום מהקיץ-- אדני בעיר צלמם תבזה | 20 |
כַּחֲלוֹם מֵהָקִיץ אֲדֹנָי בָּעִיר ׀ צַלְמָם תִּבְזֶֽה׃ |
כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן | 21 |
כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי אֶשְׁתּוֹנָֽן׃ |
ואני-בער ולא אדע בהמות הייתי עמך | 22 |
וַאֲנִי־בַעַר וְלֹא אֵדָע בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּֽךְ׃ |
ואני תמיד עמך אחזת ביד-ימיני | 23 |
וַאֲנִי תָמִיד עִמָּךְ אָחַזְתָּ בְּיַד־יְמִינִֽי׃ |
בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני | 24 |
בַּעֲצָתְךָ תַנְחֵנִי וְאַחַר כָּבוֹד תִּקָּחֵֽנִי׃ |
מי-לי בשמים ועמך לא-חפצתי בארץ | 25 |
מִי־לִי בַשָּׁמָיִם וְעִמְּךָ לֹֽא־חָפַצְתִּי בָאָֽרֶץ׃ |
כלה שארי ולבבי צור-לבבי וחלקי--אלהים לעולם | 26 |
כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי צוּר־לְבָבִי וְחֶלְקִי אֱלֹהִים לְעוֹלָֽם׃ |
כי-הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל-זונה ממך | 27 |
כִּֽי־הִנֵּה רְחֵקֶיךָ יֹאבֵדוּ הִצְמַתָּה כׇּל־זוֹנֶה מִמֶּֽךָּ׃ |
ואני קרבת אלהים-- לי-טוב שתי באדני יהוה מחסי לספר כל-מלאכותיך | 28 |
וַאֲנִי ׀ קִרְבַת אֱלֹהִים לִי ־ טוֹב שַׁתִּי ׀ בַּאדֹנָי יֱהֹוִה מַחְסִי לְסַפֵּר כׇּל־מַלְאֲכוֹתֶֽיךָ׃ |