תהילים 73
| מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים-- לברי לבב | 1 |
Ein Psalm Asaphs. Israel hat dennoch Gott zum Trost, wer nur reines Herzens ist.
| ואני--כמעט נטוי (נטיו) רגלי כאין שפכה (שפכו) אשרי | 2 |
Ich aber hätte schier gestrauchelt mit meinen Füßen; mein Tritt wäre beinahe geglitten.
| כי-קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה | 3 |
Denn es verdroß mich der Ruhmredigen, da ich sah, daß es den Gottlosen so wohl ging.
| כי אין חרצבות למותם ובריא אולם | 4 |
Denn sie sind in keiner Gefahr des Todes, sondern stehen fest wie ein Palast.
| בעמל אנוש אינמו ועם-אדם לא ינגעו | 5 |
Sie sind nicht in Unglück wie andere Leute und werden nicht wie andere Menschen geplagt.
| לכן ענקתמו גאוה יעטף-שית חמס למו | 6 |
Darum muß ihr Trotzen köstlich Ding sein, und ihr Frevel muß wohl getan heißen.
| יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב | 7 |
Ihre Person brüstet sich wie ein fetter Wanst; sie tun, was sie nur gedenken.
| ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו | 8 |
Sie achten alles für nichts und reden übel davon und reden und lästern hoch her.
| שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ | 9 |
Was sie reden, daß muß vom Himmel herab geredet sein; was sie sagen, das muß gelten auf Erden.
| לכן ישיב (ישוב) עמו הלם ומי מלא ימצו למו | 10 |
Darum fällt ihnen ihr Pöbel zu und laufen ihnen zu mit Haufen wie Wasser
| ואמרו איכה ידע-אל ויש דעה בעליון | 11 |
und sprechen: “Was sollte Gott nach jenen fragen? Was sollte der Höchste ihrer achten?”
| הנה-אלה רשעים ושלוי עולם השגו-חיל | 12 |
Siehe, das sind die Gottlosen; die sind glücklich in der Welt und werden reich.
| אך-ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי | 13 |
Soll es denn umsonst sein, daß mein Herz unsträflich lebt und ich meine Hände in Unschuld wasche,
| ואהי נגוע כל-היום ותוכחתי לבקרים | 14 |
ich bin geplagt täglich, und meine Strafe ist alle Morgen da?
| אם-אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי | 15 |
Ich hätte auch schier so gesagt wie sie; aber siehe, damit hätte ich verdammt alle meine Kinder, die je gewesen sind.
| ואחשבה לדעת זאת עמל היא (הוא) בעיני | 16 |
Ich dachte ihm nach, daß ich's begreifen möchte; aber es war mir zu schwer,
| עד-אבוא אל-מקדשי-אל אבינה לאחריתם | 17 |
bis daß ich ging in das Heiligtum Gottes und merkte auf ihr Ende.
| אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות | 18 |
Ja, du setzest sie aufs Schlüpfrige und stürzest sie zu Boden.
| איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן-בלהות | 19 |
Wie werden sie so plötzlich zunichte! Sie gehen unter und nehmen ein Ende mit Schrecken.
| כחלום מהקיץ-- אדני בעיר צלמם תבזה | 20 |
Wie ein Traum, wenn einer erwacht, so machst du, Herr, ihr Bild in der Stadt verschmäht.
| כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן | 21 |
Da es mir wehe tat im Herzen und mich stach in meine Nieren,
| ואני-בער ולא אדע בהמות הייתי עמך | 22 |
da war ich ein Narr und wußte nichts; ich war wie ein Tier vor dir.
| ואני תמיד עמך אחזת ביד-ימיני | 23 |
Dennoch bleibe ich stets an dir; denn du hältst mich bei meiner rechten Hand,
| בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני | 24 |
du leitest mich nach deinem Rat und nimmst mich endlich in Ehren an.
| מי-לי בשמים ועמך לא-חפצתי בארץ | 25 |
Wenn ich nur dich habe, so frage ich nichts nach Himmel und Erde.
| כלה שארי ולבבי צור-לבבי וחלקי--אלהים לעולם | 26 |
Wenn mir gleich Leib und Seele verschmachtet, so bist du doch, Gott, allezeit meines Herzens Trost und mein Teil.
| כי-הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל-זונה ממך | 27 |
Denn siehe, die von dir weichen, werden umkommen; du bringest um, alle die von dir abfallen.
| ואני קרבת אלהים-- לי-טוב שתי באדני יהוה מחסי לספר כל-מלאכותיך | 28 |
Aber das ist meine Freude, daß ich mich zu Gott halte und meine Zuversicht setzte auf den Herrn HERRN, daß ich verkündige all dein Tun.
