תהילים 7
| שגיון לדוד אשר-שר ליהוה--על-דברי-כוש בן-ימיני ב יהוה אלהי בך חסיתי הושיעני מכל-רדפי והצילני | 1 |
| פן-יטרף כאריה נפשי פרק ואין מציל | 2 |
| יהוה אלהי אם-עשיתי זאת אם-יש-עול בכפי | 3 |
| אם-גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם | 4 |
| ירדף אויב נפשי וישג--וירמס לארץ חיי וכבודי לעפר ישכן סלה | 5 |
| קומה יהוה באפך--הנשא בעברות צוררי ועורה אלי משפט צוית | 6 |
| ועדת לאמים תסובבך ועליה למרום שובה | 7 |
| יהוה ידין עמים שפטני יהוה כצדקי וכתמי עלי | 8 |
| יגמר נא רע רשעים-- ותכונן צדיק ובחן לבות וכליות-- אלהים צדיק | 9 |
| מגני על-אלהים מושיע ישרי-לב | 10 |
| אלהים שופט צדיק ואל זעם בכל-יום | 11 |
| אם-לא ישוב חרבו ילטוש קשתו דרך ויכוננה | 12 |
| ולו הכין כלי מות חציו לדלקים יפעל | 13 |
| הנה יחבל-און והרה עמל וילד שקר | 14 |
| בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל | 15 |
| ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד | 16 |
| אודה יהוה כצדקו ואזמרה שם-יהוה עליון | 17 |
