תהילים 69
| למנצח על-שושנים לדוד ב הושיעני אלהים-- כי באו מים עד-נפש | 1 |
Til songmeisteren, etter «Liljor»; av David. Frels meg, Gud! for vatni trengjer seg inn på livet.
| טבעתי ביון מצולה-- ואין מעמד באתי במעמקי-מים ושבלת שטפתני | 2 |
Eg er sokken ned i det djupe dike der det inkje fotfeste er, eg er komen ut i ovdjupe vatn, og flodi fløymer yver meg.
| יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני--מיחל לאלהי | 3 |
Eg er trøytt av mi roping, det brenn i min strupe, mine augo er upptærde, med di eg ventar på min Gud.
| רבו משערות ראשי-- שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר-- אשר לא-גזלתי אז אשיב | 4 |
Fleire enn håri på mitt hovud er dei som hatar meg utan orsak, mange er dei som vil meg tyna meg, som utan grunn er mine fiendar; det eg ikkje hev rana, skal eg no gjeva attende.
| אלהים--אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא-נכחדו | 5 |
Gud, du kjenner min dårskap, og all mi syndeskuld er ikkje løynd for deg.
| אל-יבשו בי קויך-- אדני יהוה צבאות אל-יכלמו בי מבקשיך-- אלהי ישראל | 6 |
Lat deim ved meg ikkje verta til skammar, dei som ventar på deg, Herre, Herre, allhers drott! Lat deim ikkje ved meg verta skjemde, dei som søkjer deg, Israels Gud!
| כי-עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני | 7 |
For di skuld ber eg hæding, skjemsla ligg yver mitt andlit.
| מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי | 8 |
Eg hev vorte framand hjå brørne mine, og ein utlending hjå borni til mor mi.
| כי-קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי | 9 |
For brennhug for ditt hus hev ete meg upp, og deira spottord som spottar deg, hev falle på meg.
| ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי | 10 |
Då mi sjæl græt medan eg fasta, vart eg spotta for det.
| ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל | 11 |
Då eg laga ein sekk til klædde for meg, vart eg eit ordtøke for deim.
| ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר | 12 |
Dei som sit i porten, røder um meg, og drikkarane syng um meg.
| ואני תפלתי-לך יהוה עת רצון-- אלהים ברב-חסדך ענני באמת ישעך | 13 |
Men eg kjem med mi bøn til deg, Herre, i nådetidi, Gud, for di store miskunn; svara meg med di trufaste hjelp!
| הצילני מטיט ואל-אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים | 14 |
Fria meg ut or søyla, og lat meg ikkje søkka! Lat meg verta utfria frå deim som hatar meg og frå dei djupe vatni!
| אל-תשטפני שבלת מים-- ואל-תבלעני מצולה ואל-תאטר-עלי באר פיה | 15 |
Lat ikkje vatsflodi fløyma yver meg, og ikkje djupet svelgja meg, og heller ikkje brunnen lata att sitt gap yver meg!
| ענני יהוה כי-טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי | 16 |
Svara meg, Herre, for din nåde er god, etter di store miskunn vend deg til meg!
| ואל-תסתר פניך מעבדך כי-צר-לי מהר ענני | 17 |
Og løyn ikkje di åsyn for tenaren din, for eg er i naud; svara meg snart!
| קרבה אל-נפשי גאלה למען איבי פדני | 18 |
Kom nær til mi sjæl, løys henne ut! Frels meg for mine fiendar skuld!
| אתה ידעת--חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל-צוררי | 19 |
Du kjenner mi spott og skam og vanæra, for di åsyn stend alle dei som trengjer meg.
| חרפה שברה לבי-- ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי | 20 |
Spottord hev brote mitt hjarta sund, so eg er sjuk; eg venta på medynk, men der var ingi, og på trøystarar, men eg fann ingen.
| ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ | 21 |
Og dei gav meg gall å eta, og då eg var tyrst, gav dei meg eddik å drikka.
| יהי-שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש | 22 |
Lat bordet deira framfyre deim verta ei snara, og ei gildra for deim når dei er trygge!
| תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד | 23 |
Lat augo deira dimmast so dei ikkje ser, og lat deira lender alltid skjelva!
| שפך-עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם | 24 |
Renn ut yver deim din vreide, og lat din brennande harm nå deim!
| תהי-טירתם נשמה באהליהם אל-יהי ישב | 25 |
Lat deira bustad verta øydd, lat det ingen vera som bur i deira tjeld!
| כי-אתה אשר-הכית רדפו ואל-מכאוב חלליך יספרו | 26 |
For dei forfylgjer den som du hev slege, og dei fortel um pinsla åt deim som du hev gjenomstunge.
| תנה-עון על-עונם ואל-יבאו בצדקתך | 27 |
Lat deim leggja syndeskuld til si syndeskuld, og lat deim ikkje koma til di rettferd!
| ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל-יכתבו | 28 |
Lat deim verta utstrokne or livsens bok, og ikkje verta innskrivne med dei rettferdige!
| ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני | 29 |
Men eg er ein arming full av verk, Gud, lat di frelsa berga meg!
| אהללה שם-אלהים בשיר ואגדלנו בתודה | 30 |
Eg vil lova Guds namn med song og høglova honom med takksegjing,
| ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס | 31 |
og det skal tekkjast Herren betre enn ein ung ukse med horn og klauver.
| ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם | 32 |
Når spaklyndte ser det, vil dei gleda seg; de som søkjer Gud - må dykkar hjarta liva!
| כי-שמע אל-אביונים יהוה ואת-אסיריו לא בזה | 33 |
For Herren høyrer på dei fatige, og sine fangar vanvyrder han ikkje.
| יהללוהו שמים וארץ ימים וכל-רמש בם | 34 |
Himmel og jord skal lova honom, havet og alt som krek i det.
| כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה | 35 |
For Gud skal frelsa Sion og byggja byarne i Juda, og dei skal bu der og eiga deim.
| וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו-בה | 36 |
Og avkjømet til hans tenarar skal erva deim, og dei som elskar hans namn, skal bu der.
