תהילים 69

1 למנצח על-שושנים לדוד ב הושיעני אלהים-- כי באו מים עד-נפש

To the Chief Musician. On "The Lilies." David’s. Save me, O God, For waters have entered as far as the life;

2 טבעתי ביון מצולה-- ואין מעמד באתי במעמקי-מים ושבלת שטפתני

I have sunk in deep swamp, Where there is no place to stand, I have come into abysses of waters, Where a flood hath overflowed me;

3 יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני--מיחל לאלהי

I am weary with mine outcry, Parched is my throat, —Mine eyes have become dim, through waiting for my God.

4 רבו משערות ראשי-- שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר-- אשר לא-גזלתי אז אשיב

More than the hairs of my head, Are they who hate me without cause, —Firmer than my bones, Are they who are my foes for false cause, —What I had not plundered, then, had I to restore.

5 אלהים--אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא-נכחדו

O God, thou, hast known my folly, And, my wrong-doings, from thee, have not been hid.

6 אל-יבשו בי קויך-- אדני יהוה צבאות אל-יכלמו בי מבקשיך-- אלהי ישראל

Let them not be ashamed, through me, Who have waited for thee, O My Lord, Yahweh of hosts, —Let them not be confounded, through me, Who are seeking thee, O God of Israel!

7 כי-עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני

Because, for thy sake, have I borne reproach, Confusion hath covered my face;

8 מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי

One estranged, have I become, to my own brethren, Yea, an alien, to the sons of my own mother;

9 כי-קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי

Because, zeal for thy house, hath eaten me up, And, the reproaches of them who have reproached thee, have fallen upon me.

10 ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי

When I have humbled my soul with fasting, Then hath it turned to my reproach;

11 ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל

When I have made my clothing of sackcloth, Then have I served them for a by-word;

12 ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר

They who sit in the gate talk against me, —And [against me are] the songs of them who imbibe strong drink.

13 ואני תפלתי-לך יהוה עת רצון-- אלהים ברב-חסדך ענני באמת ישעך

But, as for me, my prayer shall be unto thee, O Yahweh, in a time of acceptance, O God, in the abounding of thy lovingkindness, answer me with thy saving faithfulness.

14 הצילני מטיט ואל-אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים

Rescue me out of the mire, lest I sink, Let me be rescued, From my haters, and, From abysses of waters:

15 אל-תשטפני שבלת מים-- ואל-תבלעני מצולה ואל-תאטר-עלי באר פיה

Let not a flood of waters overflow me, And let not the depth swallow me up, Neither let the well close, over me, her mouth.

16 ענני יהוה כי-טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי

Answer me, O Yahweh, for good is thy lovingkindness, According to the abounding of thy compassions, turn thou towards me:

17 ואל-תסתר פניך מעבדך כי-צר-לי מהר ענני

Then do not hide thy face from thy servant, Because I am in distress, haste thou—answer me!

18 קרבה אל-נפשי גאלה למען איבי פדני

Oh draw near unto my soul—redeem it, Because of mine enemies, ransom me.

19 אתה ידעת--חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל-צוררי

Thou, knowest my reproach, and my shame, and my confusion, Before thee, are all mine adversaries.

20 חרפה שברה לבי-- ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי

Reproach hath broken my heart, and I am weak, —Though I waited for one to pity me, yet there was none, And for comforters, yet I found not any.

21 ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ

But they put in my food—poison! And, for my thirst, they gave for my drink—vinegar!

22 יהי-שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש

Let their table, before them, become a snare, And unto their friends, a lure;

23 תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד

Let their eyes become too dim to see, And, their loins, continually cause thou to shake;

24 שפך-עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם

Pour out over them thine indignation, And let, the glow of thine anger, overtake them:

25 תהי-טירתם נשמה באהליהם אל-יהי ישב

Let their encampment become desolate, In their tents, be there none to dwell:

26 כי-אתה אשר-הכית רדפו ואל-מכאוב חלליך יספרו

For, whom, thou thyself, hadst smitten, they pursued, And, unto the pain of thy wounded ones, they must needs add.

27 תנה-עון על-עונם ואל-יבאו בצדקתך

Lay punishment on their iniquity, And let them not enter into thy righteousness;

28 ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל-יכתבו

Let them be blotted out of the book of life, And, with the righteous, let them not be enrolled.

29 ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני

I, then, am humbled and in pain, Thy salvation, O God, may it set me on high.

30 אהללה שם-אלהים בשיר ואגדלנו בתודה

I will praise the Name of God with a song, And will magnify him with thanksgiving;

31 ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס

So shall it be more pleasing to Yahweh than a bullock of the herd, Showing horn [and] divided hoof.

32 ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם

The humbled have seen—they rejoice! Ye seekers of God, let your heart, then, revive;

33 כי-שמע אל-אביונים יהוה ואת-אסיריו לא בזה

For, a Hearkener to the needy, is Yahweh, And, his prisoners, hath he not despised.

34 יהללוהו שמים וארץ ימים וכל-רמש בם

Let the heavens and the earth, praise him, The seas, and everything that creepeth therein.

35 כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה

For, God, will save Zion, And build the cities of Judah, So shall men dwell there, and possess it:

36 וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו-בה

Yea, the seed of his servants, shall inherit it, And, the lovers of his Name, shall settle down therein.