< תהילים 69 >
למנצח על-שושנים לדוד ב הושיעני אלהים-- כי באו מים עד-נפש | 1 |
“To the chief musician upon Shoshannim, by David.” Save me, O God; for the waters are come even to threaten my life.
טבעתי ביון מצולה-- ואין מעמד באתי במעמקי-מים ושבלת שטפתני | 2 |
I am sunk in the mire of the deep, where there is no standing; I am come into the depths of the waters, and the flood overfloweth me.
יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני--מיחל לאלהי | 3 |
I am weary of my calling; my throat is hoarse; my eyes fail, while I hope for my God.
רבו משערות ראשי-- שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר-- אשר לא-גזלתי אז אשיב | 4 |
More than the hairs of my head are those that hate me without a cause; numerous are those that would destroy me, that are my enemies wrongfully: what I have not robbed shall I now restore.
אלהים--אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא-נכחדו | 5 |
O God, thou art well aware of my folly, and my guilty deeds are from thee not hidden.
אל-יבשו בי קויך-- אדני יהוה צבאות אל-יכלמו בי מבקשיך-- אלהי ישראל | 6 |
Let not those that wait on thee, O Lord Eternal of hosts, be made ashamed through me: let not those that seek thee be confounded through me, O God of Israel.
כי-עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני | 7 |
Because for thy sake have I borne reproach, hath confusion covered my face.
מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי | 8 |
A stranger am I become unto my brothers, and an alien unto my mother's children.
כי-קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי | 9 |
Because the zeal for thy house hath devoured me; and the reproaches of those that reproached thee are fallen upon me.
ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי | 10 |
When I wept at the fasting of my soul, it became a reproach to me.
ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל | 11 |
And when I made sackcloth my garment, I became a proverb to them.
ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר | 12 |
Those that sit in the gate talk against me; and [about me make] songs the drinkers of strong drink.
ואני תפלתי-לך יהוה עת רצון-- אלהים ברב-חסדך ענני באמת ישעך | 13 |
But as for me, I direct my prayer unto thee, O Lord, in a time of favor; O God, in the multitude of thy kindness: answer me in the truth of thy salvation.
הצילני מטיט ואל-אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים | 14 |
Deliver me out of the mire, that I may not sink: let me be delivered from those that hate me, and out of the depths of the waters.
אל-תשטפני שבלת מים-- ואל-תבלעני מצולה ואל-תאטר-עלי באר פיה | 15 |
Let not the flood of waters overflow me, and let not the deep swallow me up, and let not the pit close its mouth upon me.
ענני יהוה כי-טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי | 16 |
Answer me, O Lord; for thy kindness is good: according to the multitude of thy mercies turn thou unto me.
ואל-תסתר פניך מעבדך כי-צר-לי מהר ענני | 17 |
And hide not thy face from thy servant; for I am in distress: make haste and answer me.
קרבה אל-נפשי גאלה למען איבי פדני | 18 |
Draw nigh unto my soul, and redeem it: because of my enemies do thou ransom me.
אתה ידעת--חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל-צוררי | 19 |
Thou well knowest my reproach, and my shame, and my confusion: before thee are all my assailants.
חרפה שברה לבי-- ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי | 20 |
Reproach hath broken my heart; and I am sick; and I waited for pity, but there was none; and for comforters, but I found none.
ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ | 21 |
And they put into my food gall; and in my thirst they give me vinegar to drink.
יהי-שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש | 22 |
May [then] their table become a snare before them: and to those that are at peace, a trap.
תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד | 23 |
May their eyes become dark, that they cannot see; and make their loins continually to waver.
שפך-עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם | 24 |
Pour out over them thy indignation, and let the heat of thy anger overtake them.
תהי-טירתם נשמה באהליהם אל-יהי ישב | 25 |
May their palace become desolate: in their tents let no one dwell.
כי-אתה אשר-הכית רדפו ואל-מכאוב חלליך יספרו | 26 |
For whom thou hast smitten they persecute; and of the pain of those whom thou but wounded do they converse.
תנה-עון על-עונם ואל-יבאו בצדקתך | 27 |
Lay guilt upon their guilt; and let them not come into thy righteousness.
ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל-יכתבו | 28 |
Let them be blotted out of the book of the living; and with the righteous let them not be written down.
ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני | 29 |
But I am poor and suffering: let thy salvation, O God, set me up on high.
אהללה שם-אלהים בשיר ואגדלנו בתודה | 30 |
I will praise the name of God with song, and will magnify him with thanksgiving.
ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס | 31 |
And this will please the Lord better than an ox or bullock having horns and cloven hoofs.
ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם | 32 |
The meek will see this, and be rejoiced: ye that seek God, and your heart shall revive.
כי-שמע אל-אביונים יהוה ואת-אסיריו לא בזה | 33 |
For the Lord listeneth unto the needy, and his prisoners he despiseth not.
יהללוהו שמים וארץ ימים וכל-רמש בם | 34 |
Let heaven and earth praise him, the seas, and every thing that moveth therein.
כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה | 35 |
For God will save Zion, and will build the cities of Judah: that they may abide there, and have it in possession:
וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו-בה | 36 |
And the seed of his servants shall inherit it; and they that love his name shall dwell therein.