תהילים 69
| למנצח על-שושנים לדוד ב הושיעני אלהים-- כי באו מים עד-נפש | 1 |
Til Sangmesteren. Til Liljerne. Af David.
| טבעתי ביון מצולה-- ואין מעמד באתי במעמקי-מים ושבלת שטפתני | 2 |
Frels mig Gud, thi Vandene naar mig til Sjælen,
| יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני--מיחל לאלהי | 3 |
jeg er sunket i bundløst Dynd, hvor der intet Fodfæste er, kommet i Vandenes Dyb, og Strømmen gaar over mig;
| רבו משערות ראשי-- שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר-- אשר לא-גזלתי אז אשיב | 4 |
træt har jeg skreget mig, Struben brænder, mit Øje er mat af at bie paa min Gud;
| אלהים--אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא-נכחדו | 5 |
flere end mit Hoveds Haar er de, der hader mig uden Grund, mange er de, som vil mig til Livs, uden Skel er mig fjendske; hvad jeg ikke har ranet, skal jeg dog erstatte!
| אל-יבשו בי קויך-- אדני יהוה צבאות אל-יכלמו בי מבקשיך-- אלהי ישראל | 6 |
Gud, du kender min Daarskab, min Skyld er ej skjult for dig.
| כי-עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני | 7 |
Lad mig ej bringe Skam over dem, som bier paa dig, o Herre, Hærskarers HERRE, lad mig ej bringe Skændsel over dem, der søger dig, Israels Gud!
| מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי | 8 |
Thi for din Skyld bærer jeg Spot, mit Aasyn dækkes af Skændsel;
| כי-קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי | 9 |
fremmed er jeg for mine Brødre, en Udlænding for min Moders Sønner.
| ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי | 10 |
Thi Nidkærhed for dit Hus har fortæret mig, Spotten mod dig er faldet paa mig;
| ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל | 11 |
jeg spæged min Sjæl med Faste, og det blev mig til Spot;
| ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר | 12 |
i Sæk har jeg klædt mig, jeg blev dem et Mundheld.
| ואני תפלתי-לך יהוה עת רצון-- אלהים ברב-חסדך ענני באמת ישעך | 13 |
De, der sidder i Porten, taler om mig, ved Drikkelagene synger de om mig.
| הצילני מטיט ואל-אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים | 14 |
Men jeg beder, HERRE, til dig i Naadens Tid, o Gud, i din store Miskundhed svare du mig!
| אל-תשטפני שבלת מים-- ואל-תבלעני מצולה ואל-תאטר-עלי באר פיה | 15 |
Frels mig med din trofaste Hjælp fra Dyndet, at jeg ikke skal synke; red mig fra dem, der hader mig, fra Vandenes Dyb,
| ענני יהוה כי-טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי | 16 |
lad Strømmen ikke gaa over mig; lad Dybet ikke sluge mig eller Brønden lukke sig over mig.
| ואל-תסתר פניך מעבדך כי-צר-לי מהר ענני | 17 |
Svar mig, HERRE, thi god er din Naade, vend dig til mig efter din store Barmhjertighed;
| קרבה אל-נפשי גאלה למען איבי פדני | 18 |
dit Aasyn skjule du ej for din Tjener, thi jeg er i Vaade, skynd dig og svar mig;
| אתה ידעת--חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל-צוררי | 19 |
kom til min Sjæl og løs den, fri mig for mine Fjenders Skyld!
| חרפה שברה לבי-- ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי | 20 |
Du ved, hvorledes jeg smædes og bærer Skam og Skændsel; du har Rede paa alle mine Fjender.
| ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ | 21 |
Spot har ulægeligt knust mit Hjerte; jeg bied forgæves paa Medynk, paa Trøstere uden at finde;
| יהי-שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש | 22 |
de gav mig Malurt at spise og slukked min Tørst med Eddike.
| תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד | 23 |
Lad Bordet foran dem blive en Snare, deres Takofre blive en Fælde;
| שפך-עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם | 24 |
lad Øjnene slukkes, saa Synet svigter, lad Lænderne altid vakle!
| תהי-טירתם נשמה באהליהם אל-יהי ישב | 25 |
Din Vrede udøse du over dem, din glødende Harme naa dem;
| כי-אתה אשר-הכית רדפו ואל-מכאוב חלליך יספרו | 26 |
deres Teltlejr blive et Øde, og ingen bo i deres Telte!
| תנה-עון על-עונם ואל-יבאו בצדקתך | 27 |
Thi de forfølger den, du slog, og øger Smerten for dem, du saared.
| ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל-יכתבו | 28 |
Tilregn dem hver eneste Brøde, lad dem ikke faa Del i din Retfærd;
| ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני | 29 |
lad dem slettes af Livets Bog, ej optegnes blandt de retfærdige!
| אהללה שם-אלהים בשיר ואגדלנו בתודה | 30 |
Men mig, som er arm og lidende, bjærge din Frelse, o Gud!
| ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס | 31 |
Jeg vil prise Guds Navn med Sang og ophøje ham med Tak;
| ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם | 32 |
det er mer for HERREN end Okser, end Tyre med Horn og Klove!
| כי-שמע אל-אביונים יהוה ואת-אסיריו לא בזה | 33 |
Naar de ydmyge ser det, glæder de sig; I, som søger Gud, eders Hjerte oplives!
| יהללוהו שמים וארץ ימים וכל-רמש בם | 34 |
Thi HERREN laaner de fattige Øre, han agter ej fangne Venner ringe.
| כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה | 35 |
Himmel og Jord skal prise ham, Havet og alt, hvad der rører sig der;
| וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו-בה | 36 |
thi Gud vil frelse Zion og opbygge Judas Byer; der skal de bo og tage det i Eje; hans Tjeneres Afkom skal arve det, de, der elsker hans Navn, skal bo deri.
