תהילים 69
| למנצח על-שושנים לדוד ב הושיעני אלהים-- כי באו מים עד-נפש | 1 |
Til Sangmesteren; til „Lillierne‟; af David.
| טבעתי ביון מצולה-- ואין מעמד באתי במעמקי-מים ושבלת שטפתני | 2 |
Gud frels mig; thi Vandene ere komne indtil Sjælen.
| יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני--מיחל לאלהי | 3 |
Jeg er sunken i Dybets Dynd, hvor man ej kan fæste Fod; jeg er kommen i Vandenes Dyb, og Strømmen overskyller mig.
| רבו משערות ראשי-- שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר-- אשר לא-גזלתי אז אשיב | 4 |
Jeg er bleven træt af det, jeg har raabt, min Strube er hæs; mine Øjne ere fortærede, idet jeg venter paa min Gud.
| אלהים--אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא-נכחדו | 5 |
Flere end Haar paa mit Hoved ere de, som hade mig uden Aarsag; mægtige ere de, som søge at udrydde mig, mine Fjender uden Skel; jeg maa gengive det, jeg ikke har røvet.
| אל-יבשו בי קויך-- אדני יהוה צבאות אל-יכלמו בי מבקשיך-- אלהי ישראל | 6 |
Gud! du ved min Daarlighed, og min Skyld er ikke dulgt for dig.
| כי-עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני | 7 |
Lad ikke dem, som bie efter dig, Herre, Herre Zebaoth! beskæmmes ved mig; lad ikke dem, som søge dig, Israels Gud, blive forhaanede ved mig.
| מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי | 8 |
Thi jeg bærer Forhaanelse for din Skyld; Skændsel har skjult mit Ansigt.
| כי-קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי | 9 |
Jeg er bleven fremmed for mine Brødre og en Udlænding for min Moders Børn.
| ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי | 10 |
Thi Nidkærhed for dit Hus har fortæret mig, og deres Forhaanelser, som dig forhaane, ere faldne paa mig.
| ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל | 11 |
Og jeg græd min Sjæl ud under Faste; men det blev mig til Forhaanelser.
| ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר | 12 |
Og jeg brugte Sæk til mit Klædebon, og jeg blev dem til et Ordsprog.
| ואני תפלתי-לך יהוה עת רצון-- אלהים ברב-חסדך ענני באמת ישעך | 13 |
De, som sidde i Porten, snakke om mig, og de, som drikke stærk Drik, synge Viser om mig.
| הצילני מטיט ואל-אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים | 14 |
Men jeg henflyr med min Bøn til dig, Herre! i Naadens Tid, o Gud! efter din megen Miskundhed: Bønhør mig for din Frelses Sandheds Skyld!
| אל-תשטפני שבלת מים-- ואל-תבלעני מצולה ואל-תאטר-עלי באר פיה | 15 |
Frels mig af Dyndet, at jeg ikke synker; lad mig frelses fra mine Avindsmænd og fra Vandenes Dyb!
| ענני יהוה כי-טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי | 16 |
Lad Vandstrømmene ikke overskylle mig, ej heller Dybet sluge mig; lad og I ikke Hulen lukke sin Mund over mig!
| ואל-תסתר פניך מעבדך כי-צר-לי מהר ענני | 17 |
Bønhør mig, Herre! thi din Miskundhed er god; vend dit Ansigt til mig efter din store Barmhjertighed!
| קרבה אל-נפשי גאלה למען איבי פדני | 18 |
Og skjul ikke dit Ansigt for din Tjener; thi jeg er angest, skynd dig, bønhør mig!
| אתה ידעת--חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל-צוררי | 19 |
Hold dig nær til min Sjæl, genløs den, udfri mig for mine Fjenders Skyld!
| חרפה שברה לבי-- ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי | 20 |
Du kender min Forhaanelse og min Skam og min Skændsel; alle mine Modstandere ere aabenbare for dig.
| ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ | 21 |
Forhaanelse har brudt mit Hjerte, og jeg blev svag; og jeg ventede paa Medynk, men der var ingen, og paa Trøstere; men jeg fandt ikke nogen.
| יהי-שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש | 22 |
Og de gave mig Galde at æde og Eddike at drikke i min Tørst.
| תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד | 23 |
Deres Bord blive foran dem til en Strikke og til en Snare, naar de ere trygge.
| שפך-עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם | 24 |
Lad deres Øjne formørkes, at de ikke se, og lad deres Lænder altid rave!
| תהי-טירתם נשמה באהליהם אל-יהי ישב | 25 |
Udøs din Harme over dem, og lad din brændende Vrede gribe dem!
| כי-אתה אשר-הכית רדפו ואל-מכאוב חלליך יספרו | 26 |
Deres Bolig vorde øde; ingen være, som bor i deres Telte.
| תנה-עון על-עונם ואל-יבאו בצדקתך | 27 |
Thi de forfølge den, som du har slaget, og de fortælle om deres Pine, som du har saaret.
| ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל-יכתבו | 28 |
Læg Skyld til deres Skyld, og lad dem ikke komme til din Retfærdighed!
| ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני | 29 |
Lad dem udslettes af de levendes Bog, og lad dem ikke opskrives med de retfærdige!
| אהללה שם-אלהים בשיר ואגדלנו בתודה | 30 |
Dog, jeg er elendig og har Smerte; Gud! lad din Frelse ophøje mig.
| ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס | 31 |
Jeg vil love Guds Navn med Sang, og jeg vil storlig ære ham med Taksigelse.
| ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם | 32 |
Og det skal bedre behage Herren end en ung Okse med Horn og Klove.
| כי-שמע אל-אביונים יהוה ואת-אסיריו לא בזה | 33 |
De sagtmodige have set det, de skulle glæde sig; I, som søge Gud — og eders Hjerte leve op!
| יהללוהו שמים וארץ ימים וכל-רמש בם | 34 |
Thi Herren hører de fattige og foragter ikke sin bundne.
| כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה | 35 |
Himmel og Jord skulle love ham, Havet og alt det, som vrimler derudi!
| וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו-בה | 36 |
Thi Gud skal frelse Zion og bygge Judas Stæder, og man skal bo der og eje det. Og hans Tjeneres Sæd skal arve det, og de, som elskede hans Navn, skulle bo derudi.
