תהילים 66
| למנצח שיר מזמור הריעו לאלהים כל-הארץ | 1 |
Til Sangmesteren; en Psalmesang. Raaber med Glæde for Gud al Jorden!
| זמרו כבוד-שמו שימו כבוד תהלתו | 2 |
Synger Psalmer til hans Navns Ære; giver ham Ære til hans Pris.
| אמרו לאלהים מה-נורא מעשיך ברב עזך יכחשו לך איביך | 3 |
Siger til Gud: Hvor forfærdelige ere dine Gerninger! for din store Magts Skyld skulle dine Fjender smigre for dig.
| כל-הארץ ישתחוו לך--ויזמרו-לך יזמרו שמך סלה | 4 |
Al Jorden skal tilbede dig og lovsynge dig; de skulle lovsynge dit Navn. (Sela)
| לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על-בני אדם | 5 |
Gaar hen og ser Guds Værk; han er forfærdelig i Gerning imod Menneskens Børn.
| הפך ים ליבשה--בנהר יעברו ברגל שם נשמחה-בו | 6 |
Han omvendte Havet til det tørre, de gik til Fods over Floden; der glædede vi os i ham.
| משל בגבורתו עולם-- עיניו בגוים תצפינה הסוררים אל-ירימו (ירומו) למו סלה | 7 |
Han hersker med sin Magt evindelig, hans Øjne vare paa Hedningerne; de genstridige ophøje sig ikke. (Sela)
| ברכו עמים אלהינו והשמיעו קול תהלתו | 8 |
I Folkefærd! lover vor Gud og lader Røsten høres til hans Pris!
| השם נפשנו בחיים ולא-נתן למוט רגלנו | 9 |
Han holder vor Sjæl i Live og lader ikke vor Fod snuble.
| כי-בחנתנו אלהים צרפתנו כצרף-כסף | 10 |
Thi du har prøvet os, o Gud! du har lutret os, ligesom Sølv bliver lutret.
| הבאתנו במצודה שמת מועקה במתנינו | 11 |
Du har ført os i Garnet, du lagde et Tryk paa vore Lænder.
| הרכבת אנוש לראשנו באנו-באש ובמים ותוציאנו לרויה | 12 |
Du lod Mennesker fare over vort Hoved; vi ere komne i Ild og i Vand, men du udførte os til at vederkvæges.
| אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי | 13 |
Jeg vil gaa ind i dit Hus med Brændofre, jeg vil betale dig mine Løfter,
| אשר-פצו שפתי ודבר-פי בצר-לי | 14 |
dem, som mine Læber oplode sig med, og min Mund talte, da jeg var i Angest.
| עלות מיחים אעלה-לך עם-קטרת אילים אעשה בקר עם-עתודים סלה | 15 |
Jeg vil ofre dig Brændoffer af fedt Kvæg og Duften af Vædre; jeg vil tillave Øksne og Bukke. (Sela)
| לכו-שמעו ואספרה כל-יראי אלהים אשר עשה לנפשי | 16 |
Kommer hid, hører til, alle 1, som frygte Gud, saa vil jeg fortælle, hvad han har gjort ved min Sjæl.
| אליו פי-קראתי ורומם תחת לשוני | 17 |
Til ham raabte jeg med min Mund, og hans Pris kom paa min Tunge.
| און אם-ראיתי בלבי-- לא ישמע אדני | 18 |
Dersom jeg havde set Uret i mit Hjerte, da vilde Herren ikke have hørt mig.
| אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפלתי | 19 |
Dog har Gud hørt; han gav Agt paa min Bøns Røst.
| ברוך אלהים-- אשר לא-הסיר תפלתי וחסדו מאתי | 20 |
Lovet være Gud, som ikke forskød min Bøn eller vendte sin Miskundhed fra mig!
