תהילים 62

1 למנצח על-ידותון-- מזמור לדוד ב אך אל-אלהים דומיה נפשי ממנו ישועתי

Til Sangmesteren; for Jeduthun; en Psalme af David.

2 אך-הוא צורי וישועתי משגבי לא-אמוט רבה

Kun for Gud er min Sjæl stille, fra ham kommer min Frelse.

3 עד-אנה תהותתו על-איש-- תרצחו כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה

Kun han er min Klippe og min Frelse, min Befæstning; jeg skal ikke rokkes meget.

4 אך משאתו יעצו להדיח-- ירצו כזב בפיו יברכו ובקרבם יקללו-סלה

Hvor længe storme I imod en Mand, alle tilsammen for at myrde ham, der er som en Væg, der hælder, som en Mur, der har faaet Stød?

5 אך לאלהים דומי נפשי כי-ממנו תקותי

Kun om at nedstøde ham fra hans Højhed raadslaa de, de have Behag i Løgn; de velsigne med deres Mund, og de forbande i deres Inderste. (Sela)

6 אך-הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט

Kun for Gud vær stille min Sjæl; thi af ham er min Forventning.

7 על-אלהים ישעי וכבודי צור-עזי מחסי באלהים

Kun han er min Klippe og min Frelse, min Befæstning; jeg skal ikke rokkes.

8 בטחו בו בכל-עת עם-- שפכו-לפניו לבבכם אלהים מחסה-לנו סלה

Hos Gud er min Frelse og min Ære, min Styrkes Klippe, min Tilflugt er i Gud.

9 אך הבל בני-אדם-- כזב בני-איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד

Forlader eder paa ham til hver Tid, I Folk! udøser eders Hjerte for hans Ansigt; Gud er vor Tilflugt. (Sela)

10 אל-תבטחו בעשק ובגזל אל-תהבלו חיל כי-ינוב-- אל-תשיתו לב

Kun Forfængelighed ere Menneskens Børn, Falskhed ere Menneskene; lægges de i Vægtskaalen, stige de til Vejrs, de ere Forfængelighed til Hobe.

11 אחת דבר אלהים--שתים-זו שמעתי כי עז לאלהים

Forlader eder ikke paa Vold og sætter ikke forfængeligt Haab til røvet Gods; falder Rigdom eder til, da sætter ikke Hjertet dertil!

12 ולך-אדני חסד כי-אתה תשלם לאיש כמעשהו

Een Gang har Gud talt, ja, to Gange, hvad jeg har hørt: At Styrke hører Gud til. Og dig, Herre! hører Miskundhed til; thi du skal betale hver efter hans Gerning.