תהילים 50

1 מזמור לאסף אל אלהים יהוה-- דבר ויקרא-ארץ ממזרח-שמש עד-מבאו

A Melody of Asaph. El, Elohim, Yahweh, hath spoken, and culled the earth, From the rising of the sun, unto the going in thereof:

2 מציון מכלל-יפי-- אלהים הופיע

Out of Zion the perfection of beauty, God, hath shone forth.

3 יבא אלהינו ואל-יחרש אש-לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד

Let our God come, and let him not keep silence! A fire—before him, shall devour, And, around him, hath it become exceeding tempestuous:

4 יקרא אל-השמים מעל ואל-הארץ לדין עמו

He calleth, Unto the heavens above, And unto the earth, That he may judge his people.

5 אספו-לי חסידי-- כרתי בריתי עלי-זבח

Gather yourselves unto me—ye my men of lovingkindness, Who have solemnised my covenant over sacrifice.

6 ויגידו שמים צדקו כי-אלהים שפט הוא סלה

Now have the heavens declared his righteousness, Because, God, is, about to judge. (Selah)

7 שמעה עמי ואדברה-- ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי

Hear, O my people, and I will speak, O Israel, and I will adjure thee, God, thine own God, I am: —

8 לא על-זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד

Not, for thy sacrifices, will I reprove thee, Nor for thine ascending-offerings, before me continually:

9 לא-אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים

I will not take out of thy house—a bullock, Nor out of thy folds—he-goats;

10 כי-לי כל-חיתו-יער בהמות בהררי-אלף

For, mine, is every wild-beast of the forest, The cattle on the mountains, in their thousands;

11 ידעתי כל-עוף הרים וזיז שדי עמדי

I know every bird of the mountains, And, the moving things of the plain, are with me:

12 אם-ארעב לא-אמר לך כי-לי תבל ומלאה

If I were hungry, I would not tell thee, For, mine, is the world, and the fulness thereof.

13 האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה

Will I eat the flesh of mighty oxen? Or, the blood of he-goats, will I drink?

14 זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך

Sacrifice to God a thankoffering, And pay to the Most High thy vows;

15 וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני

Call upon me, then, in the day of distress, I will deliver thee, that thou mayest glorify me.

16 ולרשע אמר אלהים מה-לך לספר חקי ותשא בריתי עלי-פיך

But, to the lawless one, God saith, What hast, thou, to do, to recount my statutes? Or that thou hast taken up my covenant upon thy mouth?

17 ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך

Seeing that, thou, hast hated correction, And hast cast my words behind thee;

18 אם-ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך

If thou sawest a thief, then didst thou run with him, —And, with adulterers, hath been thy chosen life;

19 פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה

Thy mouth, hast thou thrust into wickedness, And, thy tongue, kept weaving deceit;

20 תשב באחיך תדבר בבן-אמך תתן-דפי

Thou wouldst sit down—Against thine own brother, wouldst thou speak, Against thine own mother’s son, wouldst thou expose a fault: —

21 אלה עשית והחרשתי-- דמית היות-אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך

These things, hast thou done, and I have kept silence, Thou thoughtest that I should really be like thyself, I will convict thee, yea I will set [thine offences] in order before thine eyes.

22 בינו-נא זאת שכחי אלוה פן-אטרף ואין מציל

Understand this, I pray you, ye forgetters of GOD, Lest I tear in pieces, and there be none to deliver: —

23 זבח תודה יכבדנני ושם דרך--אראנו בישע אלהים

He that sacrificeth a thankoffering, will glorify me, —And will prepare a way by which I may show him the salvation of God.