תהילים 50
| מזמור לאסף אל אלהים יהוה-- דבר ויקרא-ארץ ממזרח-שמש עד-מבאו | 1 |
A Psalm of Asaph. The mighty God, [even] the LORD, hath spoken, and called the earth from the rising of the sun unto the going down thereof.
| מציון מכלל-יפי-- אלהים הופיע | 2 |
Out of Zion, the perfection of beauty, God hath shined.
| יבא אלהינו ואל-יחרש אש-לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד | 3 |
Our God shall come, and shall not keep silence: a fire shall devour before him, and it shall be very tempestuous round about him.
| יקרא אל-השמים מעל ואל-הארץ לדין עמו | 4 |
He shall call to the heavens from above, and to the earth, that he may judge his people.
| אספו-לי חסידי-- כרתי בריתי עלי-זבח | 5 |
Gather my saints together unto me; those that have made a covenant with me by sacrifice.
| ויגידו שמים צדקו כי-אלהים שפט הוא סלה | 6 |
And the heavens shall declare his righteousness: for God [is] judge himself. (Selah)
| שמעה עמי ואדברה-- ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי | 7 |
Hear, O my people, and I will speak; O Israel, and I will testify against thee: I [am] God, [even] thy God.
| לא על-זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד | 8 |
I will not reprove thee for thy sacrifices or thy burnt offerings, [to have been] continually before me.
| לא-אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים | 9 |
I will take no bullock out of thy house, [nor] he goats out of thy folds.
| כי-לי כל-חיתו-יער בהמות בהררי-אלף | 10 |
For every beast of the forest [is] mine, [and] the cattle upon a thousand hills.
| ידעתי כל-עוף הרים וזיז שדי עמדי | 11 |
I know all the fowls of the mountains: and the wild beasts of the field [are] mine.
| אם-ארעב לא-אמר לך כי-לי תבל ומלאה | 12 |
If I were hungry, I would not tell thee: for the world [is] mine, and the fulness thereof.
| האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה | 13 |
Will I eat the flesh of bulls, or drink the blood of goats?
| זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך | 14 |
Offer unto God thanksgiving; and pay thy vows unto the most High:
| וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני | 15 |
And call upon me in the day of trouble: I will deliver thee, and thou shalt glorify me.
| ולרשע אמר אלהים מה-לך לספר חקי ותשא בריתי עלי-פיך | 16 |
But unto the wicked God saith, What hast thou to do to declare my statutes, or [that] thou shouldest take my covenant in thy mouth?
| ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך | 17 |
Seeing thou hatest instruction, and castest my words behind thee.
| אם-ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך | 18 |
When thou sawest a thief, then thou consentedst with him, and hast been partaker with adulterers.
| פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה | 19 |
Thou givest thy mouth to evil, and thy tongue frameth deceit.
| תשב באחיך תדבר בבן-אמך תתן-דפי | 20 |
Thou sittest [and] speakest against thy brother; thou slanderest thine own mother’s son.
| אלה עשית והחרשתי-- דמית היות-אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך | 21 |
These [things] hast thou done, and I kept silence; thou thoughtest that I was altogether [such an one] as thyself: [but] I will reprove thee, and set [them] in order before thine eyes.
| בינו-נא זאת שכחי אלוה פן-אטרף ואין מציל | 22 |
Now consider this, ye that forget God, lest I tear [you] in pieces, and [there be] none to deliver.
| זבח תודה יכבדנני ושם דרך--אראנו בישע אלהים | 23 |
Whoso offereth praise glorifieth me: and to him that ordereth [his] conversation [aright] will I shew the salvation of God.
