תהילים 50
| מזמור לאסף אל אלהים יהוה-- דבר ויקרא-ארץ ממזרח-שמש עד-מבאו | 1 |
A Psalm of Asaph. God, God, the LORD, hath spoken, and called the earth from the rising of the sun unto the going down thereof.
| מציון מכלל-יפי-- אלהים הופיע | 2 |
Out of Zion, the perfection of beauty, God hath shined forth.
| יבא אלהינו ואל-יחרש אש-לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד | 3 |
Our God cometh, and doth not keep silence; a fire devoureth before Him, and round about Him it stormeth mightily.
| יקרא אל-השמים מעל ואל-הארץ לדין עמו | 4 |
He calleth to the heavens above, and to the earth, that He may judge His people:
| אספו-לי חסידי-- כרתי בריתי עלי-זבח | 5 |
'Gather My saints together unto Me; those that have made a covenant with Me by sacrifice.'
| ויגידו שמים צדקו כי-אלהים שפט הוא סלה | 6 |
And the heavens declare His righteousness; for God, He is judge. (Selah)
| שמעה עמי ואדברה-- ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי | 7 |
'Hear, O My people, and I will speak; O Israel, and I will testify against thee: God, thy God, am I.
| לא על-זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד | 8 |
I will not reprove thee for thy sacrifices; and thy burnt-offerings are continually before Me.
| לא-אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים | 9 |
I will take no bullock out of thy house, nor he-goats out of thy folds.
| כי-לי כל-חיתו-יער בהמות בהררי-אלף | 10 |
For every beast of the forest is Mine, and the cattle upon a thousand hills.
| ידעתי כל-עוף הרים וזיז שדי עמדי | 11 |
I know all the fowls of the mountains; and the wild beasts of the field are Mine.
| אם-ארעב לא-אמר לך כי-לי תבל ומלאה | 12 |
If I were hungry, I would not tell thee; for the world is Mine, and the fulness thereof.
| האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה | 13 |
Do I eat the flesh of bulls, or drink the blood of goats?
| זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך | 14 |
Offer unto God the sacrifice of thanksgiving; and pay thy vows unto the Most High;
| וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני | 15 |
And call upon Me in the day of trouble; I will deliver thee, and thou shalt honour Me.'
| ולרשע אמר אלהים מה-לך לספר חקי ותשא בריתי עלי-פיך | 16 |
But unto the wicked God saith: 'What hast thou to do to declare My statutes, and that thou hast taken My covenant in thy mouth?
| ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך | 17 |
Seeing thou hatest instruction, and castest My words behind thee.
| אם-ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך | 18 |
When thou sawest a thief, thou hadst company with him, and with adulterers was thy portion.
| פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה | 19 |
Thou hast let loose thy mouth for evil, and thy tongue frameth deceit.
| תשב באחיך תדבר בבן-אמך תתן-דפי | 20 |
Thou sittest and speakest against thy brother; thou slanderest thine own mother's son.
| אלה עשית והחרשתי-- דמית היות-אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך | 21 |
These things hast thou done, and should I have kept silence? Thou hadst thought that I was altogether such a one as thyself; but I will reprove thee, and set the cause before thine eyes.
| בינו-נא זאת שכחי אלוה פן-אטרף ואין מציל | 22 |
Now consider this, ye that forget God, lest I tear in pieces, and there be none to deliver.
| זבח תודה יכבדנני ושם דרך--אראנו בישע אלהים | 23 |
Whoso offereth the sacrifice of thanksgiving honoureth Me; and to him that ordereth his way aright will I show the salvation of God.'
