תהילים 50
| מזמור לאסף אל אלהים יהוה-- דבר ויקרא-ארץ ממזרח-שמש עד-מבאו | 1 |
A Psalm. Of Asaph. God, Elohim-Jehovah, hath spoken, and called the earth from the rising of the sun unto the going down thereof.
| מציון מכלל-יפי-- אלהים הופיע | 2 |
Out of Zion, the perfection of beauty, God hath shined forth.
| יבא אלהינו ואל-יחרש אש-לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד | 3 |
Our God will come, and will not keep silence: fire shall devour before him, and it shall be very tempestuous round about him.
| יקרא אל-השמים מעל ואל-הארץ לדין עמו | 4 |
He will call to the heavens from above, and to the earth, that he may judge his people:
| אספו-לי חסידי-- כרתי בריתי עלי-זבח | 5 |
Gather unto me my godly ones, those that have made a covenant with me by sacrifice!
| ויגידו שמים צדקו כי-אלהים שפט הוא סלה | 6 |
And the heavens shall declare his righteousness; for God executeth judgment himself. (Selah)
| שמעה עמי ואדברה-- ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי | 7 |
Hear, my people, and I will speak; O Israel, and I will testify unto thee: I am God, thy God.
| לא על-זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד | 8 |
I will not reprove thee for thy sacrifices, or thy burnt-offerings, continually before me;
| לא-אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים | 9 |
I will take no bullock out of thy house, [nor] he-goats out of thy folds:
| כי-לי כל-חיתו-יער בהמות בהררי-אלף | 10 |
For every beast of the forest is mine, the cattle upon a thousand hills;
| ידעתי כל-עוף הרים וזיז שדי עמדי | 11 |
I know all the fowl of the mountains, and the roaming creatures of the field are mine:
| אם-ארעב לא-אמר לך כי-לי תבל ומלאה | 12 |
If I were hungry, I would not tell thee; for the world is mine, and the fulness thereof.
| האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה | 13 |
Should I eat the flesh of bulls, and drink the blood of goats?
| זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך | 14 |
Offer unto God thanksgiving, and perform thy vows unto the Most High;
| וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני | 15 |
And call upon me in the day of trouble; I will deliver thee, and thou shalt glorify me.
| ולרשע אמר אלהים מה-לך לספר חקי ותשא בריתי עלי-פיך | 16 |
But unto the wicked God saith, What hast thou to do to declare my statutes, or that thou shouldest take my covenant into thy mouth,
| ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך | 17 |
Seeing thou hast hated correction and hast cast my words behind thee?
| אם-ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך | 18 |
When thou sawest a thief, thou didst take pleasure in him, and thy portion was with adulterers;
| פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה | 19 |
Thou lettest thy mouth loose to evil, and thy tongue frameth deceit;
| תשב באחיך תדבר בבן-אמך תתן-דפי | 20 |
Thou sittest [and] speakest against thy brother, thou revilest thine own mother's son:
| אלה עשית והחרשתי-- דמית היות-אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך | 21 |
These [things] hast thou done, and I kept silence; thou thoughtest that I was altogether as thyself: [but] I will reprove thee, and set [them] in order before thine eyes.
| בינו-נא זאת שכחי אלוה פן-אטרף ואין מציל | 22 |
Now consider this, ye that forget God, lest I tear in pieces, and there be no deliverer.
| זבח תודה יכבדנני ושם דרך--אראנו בישע אלהים | 23 |
Whoso offereth praise glorifieth me; and to him that ordereth [his] way will I shew the salvation of God.
