< תהילים 49 >
למנצח לבני-קרח מזמור ב שמעו-זאת כל-העמים האזינו כל-ישבי חלד | 1 |
Til Sangmesteren; af Koras Børn; en Psalme. Hører dette, alle Folkeslag! vender eders Øren hid, alle Verdens Indbyggere!
גם-בני אדם גם-בני-איש-- יחד עשיר ואביון | 2 |
baade ringe og høje, rige og fattige til Hobe!
פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות | 3 |
Min Mund udtaler Visdom og mit Hjertes Betænkning Forstand.
אטה למשל אזני אפתח בכנור חידתי | 4 |
Jeg vil bøje mit Øre til Ordsprog; jeg vil udlægge min mørke Tale til Harpe.
למה אירא בימי רע-- עון עקבי יסובני | 5 |
Hvorfor skulde jeg frygte i de onde Dage, naar mine Efterstræberes Ondskab omgiver mig,
הבטחים על-חילם וברב עשרם יתהללו | 6 |
de, som forlade sig paa deres Gods og rose sig af deres store Rigdom?
אח--לא פדה יפדה איש לא-יתן לאלהים כפרו | 7 |
Ingen Mand kan dog udløse en Broder, han kan ikke give Gud Løsepenge for ham.
ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם | 8 |
Thi deres Sjæls Genløsning vil koste meget og maa i Evighed opgives,
ויחי-עוד לנצח לא יראה השחת | 9 |
saa at han skulde kunne leve hen bestandig uden at se Graven.
כי יראה חכמים ימותו-- יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם | 10 |
Thi den vil han faa at se; de vise dø, Daaren og den ufornuftige omkomme tilsammen, og de efterlade deres Gods til andre.
קרבם בתימו לעולם-- משכנתם לדור ודר קראו בשמותם עלי אדמות | 11 |
Deres inderste Tanker ere, at deres Huse skulle staa evindelig, deres Boliger fra Slægt til Slægt, de kalde deres Jorder op efter deres Navn.
ואדם ביקר בל-ילין נמשל כבהמות נדמו | 12 |
Dog har et Menneske, som er i Værdighed, ikke Bestand; han bliver lig Dyrene, som udryddes.
זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה | 13 |
Saa gaar det dem, som ere fulde af Selvtillid; dog love deres Efterkommere det med deres Mund. (Sela)
כצאן לשאול שתו-- מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר--וצירם (וצורם) לבלות שאול מזבל לו (Sheol ) | 14 |
De lægge sig i Dødsriget som Faar, Døden skal fortære dem og de oprigtige skulle regere over dem, naar Morgenen oprinder; og Dødsriget skal afslide deres Skikkelse, saa at den ingen Bolig har mere. (Sheol )
אך-אלהים--יפדה נפשי מיד-שאול כי יקחני סלה (Sheol ) | 15 |
Men Gud skal forløse min Sjæl af Dødsrigets Vold, thi han antager mig. (Sela) (Sheol )
אל-תירא כי-יעשר איש כי-ירבה כבוד ביתו | 16 |
Frygt ikke, naar en Mand bliver rig, naar hans Hus's Herlighed bliver stor;
כי לא במותו יקח הכל לא-ירד אחריו כבודו | 17 |
thi han skal slet intet tage med sig, naar han dør, hans Herlighed skal ikke fare ned efter ham.
כי-נפשו בחייו יברך ויודך כי-תיטיב לך | 18 |
Skønt han velsigner sin Sjæl, medens han lever, og man priser ham, fordi han gør sig til gode:
תבוא עד-דור אבותיו עד-נצח לא יראו-אור | 19 |
Saa skal han dog komme til sine Fædres Slægt; i Evighed se de ikke Lyset.
אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו | 20 |
Et Menneske, som er i Værdighed og ikke har Forstand, han bliver lig Dyrene, som udryddes.